לדברי מחברי המאמר, חולים העוברים טיפול ארוך טווח בגלוקוקורטיקואידים (LTGC) עלולים להיות בסיכון לחוות משבר של האדרנל עקב דיכוי ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-האדרנל, וכתוצאה מכך לסבול מאי ספיקת משנית של יותרת הכליה. במסגרת רפואת השיניים של בתי החולים, מתרפאים הנוטלים LTGC, עשויים להידרש לטיפול עבור זיהומים אודונטוגניים או לפרוצדורות כירורגיות סביב השיניים או הלסתות. בתקופות אלה של מתח ניתוחי או מצבים פתולוגיים, ייתכן שהם זקוקים לטיפול מוגבר בקורטיזול. אם הדרישה הנוספת הזו לא נענית, עלול להתרחש משבר של יותרת הכליה המתבטא באופן קלאסי כחוסר יציבות המודינמית חריפה בלתי ספציפית. הסיכון למשבר יותרת הכליה במהלך טיפולי שיניים בקרב חולים עם אי ספיקת יותרת הכליה משנית הוערך תיאורטית כנמוך (<1 מתוך 650,000). בניסוי מבוקר אקראי רלוונטי היחיד הקיים בספרות הדנטלית, העריכו החוקרים את הצורך בסטרואידים משלימים ב-18 חולי השתלת איברים שעברו ניתוח חניכיים וטענו שתוספת גלוקוקורטיקואידים מיותרת לפני פרוצדורות כירורגיות קטנות. בספרות, ההמלצות לשימוש בגלוקוקורטיקואידים משלים לפני טיפולי שיניים קלים בחולים הנוטלים גלוקוקורטיקואידים לטווח הארוך משתנות החל מחוסר צורך בתוסף ועד למינונים שונים למשך פרקי זמן שונים. כדי למלא את פער הראיות הקיים, תכננו המחברים ניסוי אקראי מבוקר פרגמטי עם עוצמה סטטיסטית נאותה על מנת לקבוע אם יש צורך בתוספת של גלוקוקורטיקואידים לפני ביצוע פרוצדורות כירורגיות אורליות קטנות בקרב אלו הנוטלים LTGC במצבים שאינם אי ספיקת יותרת הכליה העיקרית.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך ולהשוות את הפרמטרים ההמודינמיים (לחץ עורקי ממוצע, שיעור הדופק ולחץ הדופק) בחולים הנוטלים LTGC עם ובלי תוספת גלוקוקורטיקואידים ומתרפאים בריאים שעברו פרוצדורות כירורגיות אורליות קטנות באלחוש מקומי, ולהשוות את תדירות תופעות לוואי הפרוצדורליות (לדוגמה, סינקופה, אובדן הכרה, התקף, פרה-סינקופי, סחרחורת, בחילות, הקאות, היפוגליקמיה ותחושת אי-רווחה לא ספציפית) בקרב הקבוצות. המטרה המשנית הייתה להעריך אם הלחץ הפרוצדורלי של המשתתף ורמות הכאב הפרוצדורלי שדווחו על ידי המשתתפים היו קשורים להתרחשויות של אירועים שליליים בקרב חולים הנוטלים LTGC במהלך ניתוחי הפה הקטנים בהרדמה מקומית. המחברים גייסו 270 מתרפאים אשר חולקו לשלוש קבוצות (הקצאה 1:1:1) ממחלקת חוץ של רפואת השיניים. התוצאות העיקריות שנבחנו היו שינויים בפרמטרים הֵמודִינָמִיים ובתדירות של תופעות לוואי בקרב הקבוצות. בקבוצה שקיבלה טיפול ארוך טווח בגלוקוקורטיקואידים (קבוצות I ו-II), התוצאה המשנית הייתה מתח טרום-פרוצדורלי וכאב פרוצדורלי עם תופעות לוואי סביב הטיפול. לא נמצאו שינויים רלוונטיים מבחינה קלינית בפרמטרים ההמודינמיים בין שלוש הקבוצות. המחברים מצאו גם שתופעות לוואי סביב הטיפול היו נמוכות בכל שלוש הקבוצות יחד (n=1), כך שלא חקרו יותר את התוצאות המשניות.
מסקנות
לדעת המחברים, בקרב מטופלים העוברים טיפול ארוך טווח בגלוקוקורטיקואידים עבור אינדיקציות אחרות מלבד אי ספיקה ראשונית של יותרת הכליה, ניתן לבצע בבטחה פרוצדורות כירורגיות אורליות קלות עם המינון היומי של גלוקוקורטיקואיד בלבד, כאשר מצבם הרפואי אופטימלי. תוספת שגרתית של גלוקוקורטיקואידים נראית מיותרת. תוצאות המחקר חשפו גם הזדמנויות להוספת ערך באמצעות שילוב טיפולי בריאות הפה עם מעקב רפואי, עבור מתרפאים עם מספר מצבים רפואיים המתרחשים במקביל. ההשלכות המעשיות של המחקר הן כי תוספת שגרתית של גלוקוקורטיקואידים בקרב מתרפאים הנוטלים גלוקוקורטיקואיד לטווח ארוך עבור אינדיקציות אחרות מלבד אי ספיקת אדרנל ראשונית נראית מיותרת לפני פרוצדורות כירורגיות אורליות קטנות באלחוש מקומית.
Ramasamy A, Madhan B. Steroid supplementation before minor oral surgical procedures in patients taking long-term glucocorticoids: A triple-blinded, randomized, placebo-controlled trial. J Am Dent Assoc 2023; 154: 373-383