מחברי המאמר מציינים, כי עקירת שיניים כלואות היא אחת הפרוצדורות הנפוצות ביותר בטיפול שיניים שגרתי של כירורגית הפה. בקרב 30-20 אחוזים מהאוכלוסייה קיימת שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה, עם שכיחות גבוהה יותר בנשים בגלל הלסתות הקטנות יותר. היווצרות מאוחרת של טוחנות שלישיות והתפתחות גודל הלסת התחתונה אינה מאפשרת מספיק מקום לבקיעה תקינה. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות שיניים טוחנות שלישיות כלואות נעקרות לשם התערבות מונעת. למרות זאת, קיים ויכוח אם לשמור או לעקור שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה אסימפטומטית. מצבים כגון פריקורוניטיס, פולפיטיטיס, נגע פרי-אפיקלי, מחלת החניכיים, אובדן עצם, ניאופלזמות וספיגת שורשים של השיניים הסמוכות מהווים פוטנציאל לתופעות פתולוגיות הקשורות עם שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה, כמו גם אחת הסיבות העיקריות עבור העקירה שלהן. עקירה כירורגית של שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה, כמו כל הליך כירורגי, עשויה להיות קשורה לסיבוכים לאחר הניתוח כגון נפיחות, כאבים עזים, נזק עצבי, טריזמוס, זיהום ומכתשית יבשה. לשם הפחתת שכיחות התופעות שלאחר הניתוח, יש להשתמש בשיטות כירורגיות מתאימות, כגון בחירת עיצוב מתאים של המתלה, הסרת עצם מינימלית ופחות טראומה לרקמות רכות סמוכות עם טכניקות סגירת פצעים מתאימות. לדלקת מקומית יש דרגות שונות של השפעה על פעולת האלחוש המקומי במהלך העקירה של טוחנת תחתונה שלישית כלואה בבקרת הדימום תוך כדי הניתוח ולאחריו וריפוי של פצעי העקירה, וכתוצאה מכך נגרמת אי נוחות ותחלואה משמעותית. לכן, למנתחים יש אינטרס גדול למזער סיבוכים אלו על מנת לשפר את שביעות הרצון של המתרפא ולהפחית ביקורי מעקב נוספים. לדברי המחברים, לא נערך עד כה מחקר, בו נעשתה השוואה של השפעת הניתוח בין מצבי דלקת מקומית סביב שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה לבין אותם מצבים סביב שן בריאה אסימפטומטית, בכל הקשור לפציעה לאחר הניתוח, הריפוי והדימום.
מטרה
מחקר זה נועד להשוות בין מצבים דלקתיים שונים במקביל עם ניתוח של שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה, לגבי סיבוכים לאחר הניתוח, כגון דימום וריפוי פצעים. המחקר כלל מתרפאים שעברו עקירת שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה עם או בלי מצבים דלקתיים, ונעשתה הערכה של הדימום לאחר העקירה וריפוי הפצעים. בנוסף, נותחו ערכי הצבע האפור הממוצעיםMGVs) ) של העצם האלבאולרית וגובה העצם באמצעות צילום אורתופנטומוגרפיה. בסך הכל, גויסו למחקר 376 מתרפאים; 171 עם פריקורוניטיס, 51 עם פולפיטיס, 44 עם מחלת חניכיים פריאפיקלית כרונית, 36 מחלת חניכיים כרונית ו-74 כבקרה. ציון הדימום בקבוצת הביקורת היה נמוך משמעותית מאשר בקבוצות עם מחלת חניכיים פריאפיקלית כרונית ומחלת החניכיים. ריפוי פצעים מצוין נמצא בקבוצות הבקרה, הפריקורוניטיס, הפולפיטיס, מחלת החניכיים הפריאפיקלית כרונית ומחלת החניכיים (78.38, 35.67, 70.59, 70.45 ו-33.33 אחוזים בהתאמה). מתרפאים עם פריקורוניטיס ומחלת החניכים היו בעלי ריפוי פצעים גרוע יותר באופן משמעותי. ה-MGV במחלת חניכיים פריאפיקלית כרונית ומחלת החניכיים היה נמוך במידה ניכרת מאשר בקבוצת הביקורת.
מסקנות
לדברי המחברים, המצבים הדלקתיים הקשורים לשן טוחנת תחתונה שלישית כלואה מגבירים את הסיכון לדימום. לכן, מומלץ לבצע תפר עם חומרים המוסטטיים מקומיים מעל חבישת לחץ בלבד. ריפוי הפצע הגרוע ביותר היה בדלקת חניכיים מקומית. יתר על כן, MGV הושפע מגיל והיה נמוך יותר במצבי מחלת חניכיים פרי-אפיקלית.
Cheng Y, Aroomi MA, Worafi NA, et al. Influence of inflammation on bleeding and wound healing following surgical extraction of impacted lower third molars. BMC Oral Health 2023. doi.org/10.1186/s12903-023-02754-0