כאבי פנים ולסתות הם מהתלונות השכיחות במרפאת השיניים, ולעיתים קרובות הם מערבים שילוב של גורמים דנטליים, שריריים, מפרקיים ולעיתים גם נוירופתיים. בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות ב־Photobiomodulation (PBM), “לייזר רך”/LLLT, כגישה טיפולית משלימה ושמרנית להפחתת כאב ושיפור תפקוד, בעיקר בהפרעות טמפורומנדיבולריות (TMD) ובכאב מיופציאלי של שרירי הלעיסה. בניגוד ללייזרים כירורגיים, שבהם האפקט העיקרי הוא חיתוך/אידוי או
בוטולינום טוקסין, חלבון נוירוטוקסי המיוצר על ידי החיידק Clostridium botulinum, עבר מסע מרתק מרעלן קטלני לכלי טיפולי רב-תכליתי. בשנת 1989 אושר השימוש הראשון שלו על ידי ה-FDA לטיפול בבלפרוספזם וסטרביזמוס, ומאז התרחב השימוש הרפואי שלו באופן דרמטי. בתחום רפואת השיניים, בוטולינום טוקסין זכה בעשור האחרון להכרה גוברת ככלי יעיל בטיפול במגוון הפרעות הקשורות לכאבי פנים
רכישת כרסומת דנטלית צריכה להתבסס על התאמה לתמהיל העבודה האמיתי (חומרים ואינדיקציות), ולא על הבטחות כלליות של מהירות או “מיקרונים”. חשוב להעריך מראש את האקוסיסטם (פתוח/סגור), זמינות חומרים מאומתים, ועלויות תפעול ותחזוקה,כולל כיול, מתכלים וזמני השבתהת, כיוון שאלו קובעים את הדיוק וה-ROI בפועל. ספרות מדגישה שמערכות 5-ציר יכולות להגיע ל-trueness גבוה, אך התוצאה תלויה גם
הכרסומות הדנטליות של השנים 2024–2026 מתקדמות בעיקר דרך שדרוגי תהליך: מעבר רחב ל־5 צירים, יחידות רב־מצביות (יבש/רטוב/גריינדינג), וכלים דיגיטליים שמייצבים את הייצור ומקטינים תקלות והשבתות. במקביל, עדכוני CAM וקושחה הופכים לגורם מכריע לא פחות מהמכונה עצמה, משום שהם משפרים אסטרטגיות כרסום, התאמה וחיסכון בזמן ובחומר. לצד היתרונות, הספרות מזכירה שדיוק גבוה נשען גם על כיול
העשור האחרון התאפיין במעבר מואץ לשחזורים מונוליטיים, בעיקר מזירקוניה רב־שכבתית וליתיום־דיסיליקט, בזכות חוזק, דיוק וזרימה דיגיטלית יעילה. לצד היתרונות, במקרים אסתטיים, ובעיקר בשיניים קדמיות, נשארת לעיתים תחושה של “שן נקייה אך שטוחה”: עומק אופטי מוגבל, מעבר אינסיזלי פחות חי, ופחות אפשרויות “אופי” לעומת ליירינג פורצלן קלאסי. על רקע זה הופיעו בשוק מערכות המכונות לעיתים “חרסינה
השימוש בלייזרים בכירורגיה של רקמות רכות בחלל הפה הפך שכיח, בעיקר בזכות המוסטזיס משופר, שדה ניתוחי נקי, ופוטנציאל לפחות כאב ובצקת לאחר הניתוח. יחד עם זאת, בניגוד לסקלפל “קר”, לייזר יוצר חתך באמצעות אינטראקציה פוטו-תרמית, ולכן עלול להותיר בשולי הדגימה “אזור נזק תרמי” (thermal damage zone) הכולל קרישה, דנטורציה של קולגן, ואובדן פרטים תאיים. כאשר
מחלות סביב שתלים הפכו לאתגר מרכזי ברפואת שיניים מודרנית, לא בגלל “כישלון השתל” במובן הקלאסי של אוסאואינטגרציה, אלא בגלל ניהול כרוני של דלקת, ביופילם וסביבת רקמות מורכבת לעיתים. בשנים 2023–2025 התחדדה מגמה: פחות “טכניקה אחת שמנצחת” ויותר עבודה על מערך מניעה־סיכון־תחזוקה־טיפול מדורג, עם דגש חזק על אחידות שפה קלינית והטמעת קווים מנחים. אבן דרך היא
לצד ההתפתחות הכירורגית־דיגיטלית, אחת המגמות הבולטות בשנים האחרונות היא חזרה ל“ביולוגיה של השתל”: כיצד פני השטח, החומרים וסביבת הרקמות הרכות משפיעים על יציבות מוקדמת, על תחזוקה ארוכת טווח ועל בחירת פרוטוקולים פחות פולשניים. כאן ה“חדש” מגיע מארבע חזיתות: טיפול פלזמה “כיסא־צד”, התבגרות הידע על שתלי זירקוניה, הרחבת האינדיקציות לשתלים קצרים כחלופה לפרוצדורות הרמת סינוס, ושימושים
בעשור האחרון המעבר מ“שתל ביד חופשית” לתכנון דיגיטלי מלא כבר אינו טרנד אלא סטנדרט עבודה מתרחב. החדשות המשמעותיות הן לא רק שיפור בכלים עצמם, אלא התכנסות של שלושה צירים: ניווט בזמן אמת (Dynamic Navigation), מערכות רובוטיות (Robotic CAIS) ושיטות רישום דיגיטלי מתקדמות לשיקום על גבי שתלים – במיוחד בשיקום לסת חסרת שיניים, שם דיוק
העיסוק האסתטי של רופאי שיניים באיזור הפנים עבר בעשור האחרון מהתמקדות ב“חיוך לבן וישר” לתפיסה אורו־פציאלית מלאה: שיקום דנטלי איכותי נראה אחרת כאשר השפתיים אינן נתמכות, כאשר מרכז הפנים שקוע, או כאשר דינמיקת השרירים סביב הפה “מושכת” את החיוך באופן שמדגיש אסימטריה. בהקשר זה, הטיפולים העדכניים אינם חומר חדש אחד, אלא אסטרטגיה: תכנון מדורג, שילוב
