רכישת מחרטה רטובה (Wet milling / Wet grinding) משנה את יכולת הייצור של מעבדת שיניים יותר מאשר היא מוסיפה ציוד. בניגוד למחרטה יבשה המיועדת בעיקר לזירקוניה, עיבוד רטוב מעניק יתרון בעבודה עם זכוכית־קרמיות וחומרים שבהם קירור במים מפחית סיכון לפגמים ומשפר את איכות פני השטח. לפיכך, התאמתה של מחרטה רטובה במעבדה בישראל אינה נקבעת לפי
עמידות לאנטיביוטיקה נמנית עם האתגרים הבריאותיים המרכזיים והחמורים של המאה העשרים ואחת¹,². ברפואת השיניים, שבה אנטיביוטיקה משמשת לטיפול בזיהומים אוראליים ולפרופילקסיס במצבים מוגדרים, התפשטותם של זנים חיידקיים עמידים משפיעה באופן ישיר על קבלת ההחלטות הקליניות. מאמר זה סוקר חידושים עדכניים בתחום ה”אנטיביוטיקה החכמה”, ננו־חלקיקים נושאי תרופות, פפטידים אנטי־מיקרוביאליים, פאגותרפיה, טכנולוגיות CRISPR וטיפול פוטודינמי אנטי־מיקרוביאלי, ודן
האנדודונטיה המודרנית מתקדמת בשנים האחרונות לעבר ביולוגיזציה: במקום לראות בטיפול שורש תגובה כמעט אוטומטית לכל חשד לדלקת מוך “בלתי הפיכה”, מתרחב השימוש באסטרטגיות לשימור חיות המוך (VPT) ובפרוצדורות רגנרטיביות (REPs/RET), כאשר המטרה אינה “להישאר נאמנים למסורת”, אלא לשמר שן חזקה וחיונית ככל האפשר – בתנאים קליניים מוגדרים ובאיטום מצוין. הבסיס המקצועי למגמה נשען על
הדיגיטציה באנדודונטיה מתכנסת כיום לשני צירים שמשלימים זה את זה: (1) אנדודונטיה מונחית, סטטית או דינמית שמטרתה להפוך את הגישה לתעלה (ובעיקר לתעלה מסוידת/קשה לאיתור) לתהליך מדויק וצפוי יותר; (2) בינה מלאכותית (AI) שמתווספת כשכבת עזר באבחון ובהערכת הדמיות, ובעתיד גם בתכנון. השילוב בין שני הצירים עשוי לשנות את גבולות היכולת הקלינית במקרים שבעבר
בעשור האחרון הולכת ומתבססת באנדודונטיה גישה המבקשת לשנות את נקודת האיזון בין “שיטוח מכני” לבין שימור מבני: פחות הרחבה לשם הרחבה, ויותר תכנון מדויק של חלל הגישה וההכנה הביומכנית כך שיושגו חיטוי ואיטום יעילים, תוך שימור מרבי של דנטין קורונלי ופרי־צווארי. הגישה המינימלית־פולשנית (Minimally Invasive Endodontics – MIE) אינה “קטנה יותר בכל מחיר”, אלא ניסיון
תקציר עששת שיניים היא מחלה זיהומית כרונית הניתנת למניעה, הפוגעת בכ-2.4 מיליארד מבוגרים ו-514 מיליון ילדים ברחבי העולם. המעבר מגישת “קדוח ומלא” לפילוסופיית ה-Minimal Intervention Dentistry (MID) שינה באופן מהותי את אופן ההתמודדות עם המחלה. מאמר זה סוקר את עקרונות ניהול הסיכון לעששת, כלי הערכת הסיכון המרכזיים, ואת האסטרטגיות הטיפוליות-מניעתיות המוכחות הנדרשות לרופא השיניים בקליניקה
הדפסת תלת־ממד ברפואת שיניים עברה בתוך שנים ספורות ממודלים וסדים לשחזורים קבועים מורכבים, ובהם גם ציפויי שיניים (laminate veneers). האפשרות להפיק ציפוי כחלק מזרימת עבודה דיגיטלית מלאה, סריקה אינטרא־אורלית, תכנון CAD, הדפסה, עיבוד סופי והדבקה, משתלבת היטב עם מגמת ההתערבות המינימלית ושימור הרקמה. אולם השאלה הקלינית המרכזית אינה עוד האם ניתן להדפיס ציפוי, אלא באילו
הספרות בנושא סיבוכים אוקולריים/אורביטליים בהקשר של השתלות בלסת העליונה נותרת דלה יחסית ברמת הראיות: רוב הדיווחים הם דיווחי מקרה או סדרות קטנות, ולכן קשה להפיק שכיחות מדויקת או מודלי סיכון “קשיחים”. למרות זאת, בשנים 2024–2025 ניכרת מגמה ברורה של איסוף וארגון ידע: מיפוי שיטתי של כל הספקטרום האופתלמולוגי סביב פרוצדורות דנטליות, ושכלול ההבנה הרב־תחומית
התפתחות זיהומים סביב שתלי שיניים מהווה אתגר משמעותי בפרקטיקה הדנטלית המודרנית. בעוד שאיבוד שתלים בשלב מוקדם קשור לרוב לכשלון באוסאואינטגרציה, הרי שאיבוד שתלים בשלב מאוחר נובע בדרך כלל מתהליכים זיהומיים - פרי-אימפלנטיטיס ואימפלנטיטיס. זיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לפני ביצוע ההשתלה חיוני לתכנון טיפול מושכל, למניעה יזומה ולשיפור הפרוגנוזה ארוכת הטווח. סוכרת לא מאוזנת מהווה
האפשרות לשיקום מבוסס שתלים במטופלים שעברו הקרנות לאזור ראש-צוואר עברה שינוי תפיסתי משמעותי בעשור האחרון. אם בעבר עצם החשיפה לקרינה נתפסה לעיתים קרובות כהתוויית-נגד כמעט מוחלטת, הרי שהספרות המודרנית מציגה תמונה מורכבת יותר: הצלחת השתלים אפשרית גם ברקמות מוקרנות, אך שיעורי הסיבוכים גבוהים יותר ותלויים בשילוב גורמים ביולוגיים, דוזימטריים ותפקודיים. הדיון העכשווי מתמקד פחות בשאלה
