תקציר עששת שיניים היא מחלה זיהומית כרונית הניתנת למניעה, הפוגעת בכ-2.4 מיליארד מבוגרים ו-514 מיליון ילדים ברחבי העולם. המעבר מגישת “קדוח ומלא” לפילוסופיית ה-Minimal Intervention Dentistry (MID) שינה באופן מהותי את אופן ההתמודדות עם המחלה. מאמר זה סוקר את עקרונות ניהול הסיכון לעששת, כלי הערכת הסיכון המרכזיים, ואת האסטרטגיות הטיפוליות-מניעתיות המוכחות הנדרשות לרופא השיניים בקליניקה
הדפסת תלת־ממד ברפואת שיניים עברה בתוך שנים ספורות ממודלים וסדים לשחזורים קבועים מורכבים, ובהם גם ציפויי שיניים (laminate veneers). האפשרות להפיק ציפוי כחלק מזרימת עבודה דיגיטלית מלאה, סריקה אינטרא־אורלית, תכנון CAD, הדפסה, עיבוד סופי והדבקה, משתלבת היטב עם מגמת ההתערבות המינימלית ושימור הרקמה. אולם השאלה הקלינית המרכזית אינה עוד האם ניתן להדפיס ציפוי, אלא באילו
הספרות בנושא סיבוכים אוקולריים/אורביטליים בהקשר של השתלות בלסת העליונה נותרת דלה יחסית ברמת הראיות: רוב הדיווחים הם דיווחי מקרה או סדרות קטנות, ולכן קשה להפיק שכיחות מדויקת או מודלי סיכון “קשיחים”. למרות זאת, בשנים 2024–2025 ניכרת מגמה ברורה של איסוף וארגון ידע: מיפוי שיטתי של כל הספקטרום האופתלמולוגי סביב פרוצדורות דנטליות, ושכלול ההבנה הרב־תחומית
התפתחות זיהומים סביב שתלי שיניים מהווה אתגר משמעותי בפרקטיקה הדנטלית המודרנית. בעוד שאיבוד שתלים בשלב מוקדם קשור לרוב לכשלון באוסאואינטגרציה, הרי שאיבוד שתלים בשלב מאוחר נובע בדרך כלל מתהליכים זיהומיים - פרי-אימפלנטיטיס ואימפלנטיטיס. זיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לפני ביצוע ההשתלה חיוני לתכנון טיפול מושכל, למניעה יזומה ולשיפור הפרוגנוזה ארוכת הטווח. סוכרת לא מאוזנת מהווה
האפשרות לשיקום מבוסס שתלים במטופלים שעברו הקרנות לאזור ראש-צוואר עברה שינוי תפיסתי משמעותי בעשור האחרון. אם בעבר עצם החשיפה לקרינה נתפסה לעיתים קרובות כהתוויית-נגד כמעט מוחלטת, הרי שהספרות המודרנית מציגה תמונה מורכבת יותר: הצלחת השתלים אפשרית גם ברקמות מוקרנות, אך שיעורי הסיבוכים גבוהים יותר ותלויים בשילוב גורמים ביולוגיים, דוזימטריים ותפקודיים. הדיון העכשווי מתמקד פחות בשאלה
ניהול הדמיות בענן עבר בשנים האחרונות מהגדרה טכנית של “אחסון מרחוק” לרכיב תשתיתי מרכזי בזרימת העבודה הדיגיטלית במרפאה הדנטלית. צילומי CBCT, פנורמי, סריקות תוך-פה ותיעוד קליני כבר אינם נשמרים רק בשרת מקומי, אלא משתלבים במערכות מבוססות-ענן המאפשרות צפייה, שיתוף ותכנון טיפול מכל עמדה ובין מספר אתרים. מגמה זו משקפת תהליכים רחבים יותר בעולם הדימות
עיתוי ההשתלה וההעמסה הוא אחד המשתנים המשפיעים ביותר על הצלחת טיפול שתלים, לא משום שהוא “קסם” ביולוגי חדש, אלא משום שהוא מכתיב את תנאי האתר בזמן הפעולה, את היכולת להשיג יציבות ראשונית ואת פרופיל הסיכון לסיבוכים ביולוגיים וטכניים. בעשור האחרון – ובעיקר בשנים האחרונות, הספרות נוטה פחות לחפש “פרוטוקול מנצח אחד” ויותר להדגיש התאמה דיפרנציאלית
שיקום אזורים אחוריים בלסת העליונה מציב אתגר מוכר הנובע משילוב של ספיגת עצם לאחר עקירות ופנאומטיזציה של הסינוס המקסילרי. במשך שנים נחשבה הרמת רצפת סינוס לפתרון המרכזי במצבים של חוסר גובה עצם, אך בעשור האחרון הצטברו נתונים התומכים בשימוש בשתלים קצרים כחלופה מבוססת-ראיות במקרים מתאימים. כיום ההחלטה אינה רק אנטומית או כירורגית; היא משלבת גם
כאבי פנים ולסתות הם מהתלונות השכיחות במרפאת השיניים, ולעיתים קרובות הם מערבים שילוב של גורמים דנטליים, שריריים, מפרקיים ולעיתים גם נוירופתיים. בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות ב־Photobiomodulation (PBM), “לייזר רך”/LLLT, כגישה טיפולית משלימה ושמרנית להפחתת כאב ושיפור תפקוד, בעיקר בהפרעות טמפורומנדיבולריות (TMD) ובכאב מיופציאלי של שרירי הלעיסה. בניגוד ללייזרים כירורגיים, שבהם האפקט העיקרי הוא חיתוך/אידוי או
בוטולינום טוקסין, חלבון נוירוטוקסי המיוצר על ידי החיידק Clostridium botulinum, עבר מסע מרתק מרעלן קטלני לכלי טיפולי רב-תכליתי. בשנת 1989 אושר השימוש הראשון שלו על ידי ה-FDA לטיפול בבלפרוספזם וסטרביזמוס, ומאז התרחב השימוש הרפואי שלו באופן דרמטי. בתחום רפואת השיניים, בוטולינום טוקסין זכה בעשור האחרון להכרה גוברת ככלי יעיל בטיפול במגוון הפרעות הקשורות לכאבי פנים
