ברוקסיזם הוא דפוס של פעילות שרירי הלעיסה הכולל הידוק או חריקת שיניים בערות או בשינה, ושכיחותו והביטוי הקליני שלו משתנים מאוד בין מטופלים. מבחינה מעשית ברפואת שיניים, ההתערבות נדרשת בעיקר כאשר הברוקסיזם מלווה בתסמינים או בסיבוכים: כאב מיופציאלי, רגישות שרירי לעיסה, היפרטרופיה של המסטר, שברים חוזרים בשיניים/שחזורים, או עומס תפקודי משמעותי המוביל להחמרת בעיות קיימות.
הרמת רצפת הסינוס המקסילרי (Sinus Floor Elevation; SFE) היא פרוצדורה שכיחה לשיקום הלסת העליונה האחורית, הנחשבת צפויה ובעלת שיעורי הצלחה גבוהים, אך הספרות בשנים 2020–2025 מדגישה כי “כשלון” אינו מתמצה באובדן שתל בלבד, אלא משקף ספקטרום רחב של סיבוכים תוך־ניתוחיים ופוסט־ניתוחיים: ניקוב קרום שניידר, פתולוגיה סינוסלית, כשלי ריפוי/זיהום, וכן כשל מוקדם של שתלים בהקשר אנטומי,
רכישת מחרטה רטובה (Wet milling / Wet grinding) משנה את יכולת הייצור של מעבדת שיניים יותר מאשר היא מוסיפה ציוד. בניגוד למחרטה יבשה המיועדת בעיקר לזירקוניה, עיבוד רטוב מעניק יתרון בעבודה עם זכוכית־קרמיות וחומרים שבהם קירור במים מפחית סיכון לפגמים ומשפר את איכות פני השטח. לפיכך, התאמתה של מחרטה רטובה במעבדה בישראל אינה נקבעת לפי
עמידות לאנטיביוטיקה נמנית עם האתגרים הבריאותיים המרכזיים והחמורים של המאה העשרים ואחת¹,². ברפואת השיניים, שבה אנטיביוטיקה משמשת לטיפול בזיהומים אוראליים ולפרופילקסיס במצבים מוגדרים, התפשטותם של זנים חיידקיים עמידים משפיעה באופן ישיר על קבלת ההחלטות הקליניות. מאמר זה סוקר חידושים עדכניים בתחום ה”אנטיביוטיקה החכמה”, ננו־חלקיקים נושאי תרופות, פפטידים אנטי־מיקרוביאליים, פאגותרפיה, טכנולוגיות CRISPR וטיפול פוטודינמי אנטי־מיקרוביאלי, ודן
האנדודונטיה המודרנית מתקדמת בשנים האחרונות לעבר ביולוגיזציה: במקום לראות בטיפול שורש תגובה כמעט אוטומטית לכל חשד לדלקת מוך “בלתי הפיכה”, מתרחב השימוש באסטרטגיות לשימור חיות המוך (VPT) ובפרוצדורות רגנרטיביות (REPs/RET), כאשר המטרה אינה “להישאר נאמנים למסורת”, אלא לשמר שן חזקה וחיונית ככל האפשר – בתנאים קליניים מוגדרים ובאיטום מצוין. הבסיס המקצועי למגמה נשען על
הדיגיטציה באנדודונטיה מתכנסת כיום לשני צירים שמשלימים זה את זה: (1) אנדודונטיה מונחית, סטטית או דינמית שמטרתה להפוך את הגישה לתעלה (ובעיקר לתעלה מסוידת/קשה לאיתור) לתהליך מדויק וצפוי יותר; (2) בינה מלאכותית (AI) שמתווספת כשכבת עזר באבחון ובהערכת הדמיות, ובעתיד גם בתכנון. השילוב בין שני הצירים עשוי לשנות את גבולות היכולת הקלינית במקרים שבעבר
בעשור האחרון הולכת ומתבססת באנדודונטיה גישה המבקשת לשנות את נקודת האיזון בין “שיטוח מכני” לבין שימור מבני: פחות הרחבה לשם הרחבה, ויותר תכנון מדויק של חלל הגישה וההכנה הביומכנית כך שיושגו חיטוי ואיטום יעילים, תוך שימור מרבי של דנטין קורונלי ופרי־צווארי. הגישה המינימלית־פולשנית (Minimally Invasive Endodontics – MIE) אינה “קטנה יותר בכל מחיר”, אלא ניסיון
תקציר עששת שיניים היא מחלה זיהומית כרונית הניתנת למניעה, הפוגעת בכ-2.4 מיליארד מבוגרים ו-514 מיליון ילדים ברחבי העולם. המעבר מגישת “קדוח ומלא” לפילוסופיית ה-Minimal Intervention Dentistry (MID) שינה באופן מהותי את אופן ההתמודדות עם המחלה. מאמר זה סוקר את עקרונות ניהול הסיכון לעששת, כלי הערכת הסיכון המרכזיים, ואת האסטרטגיות הטיפוליות-מניעתיות המוכחות הנדרשות לרופא השיניים בקליניקה
הדפסת תלת־ממד ברפואת שיניים עברה בתוך שנים ספורות ממודלים וסדים לשחזורים קבועים מורכבים, ובהם גם ציפויי שיניים (laminate veneers). האפשרות להפיק ציפוי כחלק מזרימת עבודה דיגיטלית מלאה, סריקה אינטרא־אורלית, תכנון CAD, הדפסה, עיבוד סופי והדבקה, משתלבת היטב עם מגמת ההתערבות המינימלית ושימור הרקמה. אולם השאלה הקלינית המרכזית אינה עוד האם ניתן להדפיס ציפוי, אלא באילו
הספרות בנושא סיבוכים אוקולריים/אורביטליים בהקשר של השתלות בלסת העליונה נותרת דלה יחסית ברמת הראיות: רוב הדיווחים הם דיווחי מקרה או סדרות קטנות, ולכן קשה להפיק שכיחות מדויקת או מודלי סיכון “קשיחים”. למרות זאת, בשנים 2024–2025 ניכרת מגמה ברורה של איסוף וארגון ידע: מיפוי שיטתי של כל הספקטרום האופתלמולוגי סביב פרוצדורות דנטליות, ושכלול ההבנה הרב־תחומית
