סקירת ספרות עדכנית על Digital Smile Design, שילוב נתוני הפנים והראיות ליתרון קליני ואסתטי המעבר מצילום דו־ממדי של החיוך לסריקה תלת־ממדית של הפנים נראה לכאורה כשלב טבעי בהתפתחות רפואת השיניים האסתטית. אם בעבר תוכנן השיקום בעיקר על סמך השיניים, מודלים, צילומים וקווי ייחוס דו־ממדיים, כיום ניתן לשלב סריקה אינטראורלית וסריקת פנים בתוך מטופל וירטואלי, ולתכנן
סקירת ספרות עדכנית על שילוב סריקות פנים, סריקות אינטראורליות והדמיה תלת־ממדית בתכנון הטיפול הרעיון של “Virtual Patient” מלווה את רפואת השיניים הדיגיטלית כבר יותר מעשור. המטרה היא ליצור ייצוג תלת־ממדי של המטופל המשלב בתוך מערכת קואורדינטות אחת מידע שמקורו בסריקה אינטראורלית, בסריקת פנים ולעיתים גם ב־CBCT ובנתוני תנועת הלסת. כבר ב־2015 תיארו Joda ו־Gallucci שילוב
הספרות העדכנית מצביעה על יתרון ברור לפוטוגרמטריה ברישום המיקום התלת־ממדי של השתלים, אך עדיין אין די ראיות להוכיח עליונות ארוכת טווח של השיקום הקליני כולו. שיקום קשת מלאה על גבי שתלים הוא מן המצבים התובעניים ביותר ברפואת השיניים הדיגיטלית. בניגוד לשיקום יחידה בודדת, שבו סטייה מקומית קטנה עשויה להיות נסבלת, בשיקום מוברג המחבר ארבעה עד
השקת TRIOS 6 מסמנת את העדכון המשמעותי ביותר של משפחת הסורקים האינטראאורליים של 3Shape מאז TRIOS 5. בעוד שרבים מהשדרוגים בסורקים קודמים התמקדו במהירות, נוחות העבודה ודיוק הסריקה, TRIOS 6 מציג תפיסה רחבה יותר: הפיכת הסריקה האינטראאורלית לכלי אבחוני, ולא רק לאמצעי ליצירת מודל דיגיטלי. החידוש המרכזי הוא שילוב טכנולוגיית Hyperspectral Imaging, המשלבת שלושה מקורות אור,
אחד האתגרים המרכזיים של האורתודונטיה לאורך עשרות שנים היה השגת עיגון (anchorage) יציב במהלך הזזת השיניים. כל כוח המופעל על שן אחת מייצר כוח נגדי העלול לגרום לתנועות בלתי רצויות של שיניים אחרות. מסיבה זו פותחו במשך השנים אמצעי עיגון שונים, ובהם קשתות חוץ־פומיות, מכשירים תוך־פומיים ואמצעים נוספים שנשענו במידה רבה על שיתוף הפעולה של
סקירת הספרות העדכנית מלמדת כי הכשל אינו נוצר בדרך כלל בנקודה אחת, אלא מהצטברות של סטיות בסריקה, בתכנון, בכיוון ההדפסה, בשטיפה, בפולימריזציה ובגימור. מבחינה קלינית, המשמעות עשויה לנוע מהארכת זמן ההתאמה ועד לפגיעה בחוזק, ביציבות הממדית ובתאימות הביולוגית. האם כישלון של תוצר מודפס מעיד בהכרח על מדפסת בלתי מדויקת? הספרות
סקירת הספרות העדכנית מלמדת כי הכשל אינו נוצר בדרך כלל בנקודה אחת, אלא מהצטברות של סטיות בסריקה, בתכנון, בכיוון ההדפסה, בשטיפה, בפולימריזציה ובגימור. מבחינה קלינית, המשמעות עשויה לנוע מהארכת זמן ההתאמה ועד לפגיעה בחוזק, ביציבות הממדית ובתאימות הביולוגית. האם כישלון של תוצר מודפס מעיד בהכרח על מדפסת בלתי מדויקת? הספרות מן השנים האחרונות מציעה
מה באמת משנה את הפרקטיקה הקלינית? סקירת ספרות ועדכונים תחום הסריקה האינטרא-אורלית ממשיך להתפתח בקצב מהיר, אך הספרות שהצטברה בשנה-שנתיים האחרונות מציירת תמונה מפוכחת יותר ממה שנהוג לחשוב: לא כל שדרוג טכנולוגי מתורגם בפועל לשיפור קליני מורגש, ולא כל ירידה של מיקרונים בודדים בטבלת הדיוק המעבדתי משנה את מה שקורה בכיסא המטופל. סקירת-על שפורסמה
סקירת הספרות מהשנים 2024–2026 מצביעה כי תרומתה העיקרית של הבינה המלאכותית כיום היא לייעול זרימת העבודה ולבקרת איכות הסריקה, בעוד שהשפעתה על הדיוק האופטי עצמו עדיין מוגבלת הבינה המלאכותית משולבת במהירות בתוכנות של סורקים אינטרא־אורליים, ולעיתים מוצגת כשלב הבא בשיפור דיוקם. אלא שהמונח “דיוק” מחייב הבחנה: הדיוק האופטי הבסיסי נקבע במידה רבה על ידי מקור
סקירת הספרות מהשנים 2024–2026 מלמדת כי מרבית הכשלים אינם נובעים מהמדפסת עצמה, אלא משרשרת העבודה הדיגיטלית – החל בסריקה ובתכנון, דרך ההדפסה והפולימריזציה, ועד לגימור ולשימוש הקליני. הדפסה תלת־ממדית הפכה בשנים האחרונות לאחד הכלים המרכזיים ברפואת השיניים הדיגיטלית. מודלים לימודיים, מדריכים כירורגיים, סדים, שחזורים זמניים ותותבות מיוצרים כיום באופן שגרתי במרפאות ובמעבדות. עם זאת, סקירת
