עדכונים ברפואת שיניים

אחד האתגרים המרכזיים של האורתודונטיה לאורך עשרות שנים היה השגת עיגון (anchorage) יציב במהלך הזזת השיניים. כל כוח המופעל על שן אחת מייצר כוח נגדי העלול לגרום לתנועות בלתי רצויות של שיניים אחרות. מסיבה זו פותחו במשך השנים אמצעי עיגון שונים, ובהם קשתות חוץ־פומיות, מכשירים תוך־פומיים ואמצעים נוספים שנשענו במידה רבה על שיתוף הפעולה של

סקירת הספרות העדכנית מלמדת כי הכשל אינו נוצר בדרך כלל בנקודה אחת, אלא מהצטברות של סטיות בסריקה, בתכנון, בכיוון ההדפסה, בשטיפה, בפולימריזציה ובגימור. מבחינה קלינית, המשמעות עשויה לנוע מהארכת זמן ההתאמה ועד לפגיעה בחוזק, ביציבות הממדית ובתאימות הביולוגית. האם כישלון של תוצר מודפס מעיד בהכרח על מדפסת בלתי מדויקת? הספרות

סקירת הספרות מהשנים 2024–2026 מצביעה כי תרומתה העיקרית של הבינה המלאכותית כיום היא לייעול זרימת העבודה ולבקרת איכות הסריקה, בעוד שהשפעתה על הדיוק האופטי עצמו עדיין מוגבלת הבינה המלאכותית משולבת במהירות בתוכנות של סורקים אינטרא־אורליים, ולעיתים מוצגת כשלב הבא בשיפור דיוקם. אלא שהמונח “דיוק” מחייב הבחנה: הדיוק האופטי הבסיסי נקבע במידה רבה על ידי מקור

בעשור האחרון חל שינוי משמעותי בתפיסת בריאות הפה בגיל המבוגר. במקום להעריך את מצבו של המטופל בעיקר לפי מספר השיניים, היקף השחזורים או נוכחות מחלת חניכיים, המחקר העדכני מפנה את תשומת הלב ליכולתו של חלל הפה למלא את תפקידיו הבסיסיים: לעיסה, בליעה, דיבור, הפרשת רוק ושמירה עצמאית על היגיינת הפה. על רקע זה התפתח המושג

במשך קרוב לשני עשורים התקבעה בקרב רופאי שיניים הדעה כי ליתיום דיסיליקט (Lithium Disilicate) הוא חומר הבחירה לציפויי חרסינה, בעיקר בזכות חוזקו המכני הגבוה בהשוואה לחרסינה פלדספתית. במקביל, התפתחות מערכות CAD/CAM, הרחבת ההתוויות הקליניות והצלחתה המסחרית של מערכת IPS e.max חיזקו מגמה זו. אולם סקירת הספרות שהתפרסמה בשנים 2024–2025 מציגה תמונה מורכבת יותר, שלפיה אין

תכנון החיוך הדיגיטלי (Digital Smile Design, DSD) ליווה את רפואת השיניים האסתטית קרוב לעשור וחצי ככלי תקשורת ותכנון: הרופא מטיל קווי ייחוס על תצלום פנים, מודד פרופורציות ובונה הדמיה של התוצאה הרצויה. אך זהו תהליך עתיר עבודה, הדורש ידע טכני נרחב ותלוי מאוד בעין המתכנן. כאן נכנסת הבינה המלאכותית ומשנה את משוואת היסוד: לא

ציפויי חרסינה (Ceramic Veneers) נחשבים כיום לאחד הטיפולים השמרניים והצפויים ביותר ברפואת השיניים האסתטית. סקירות שיטתיות ומחקרים קליניים ארוכי טווח מדווחים בדרך כלל על שיעורי הישרדות גבוהים, לרוב מעל 90% לאחר שנים רבות של מעקב, ובחלק מהסקירות אף סביב 95% לאחר עשר שנים [1–3]. עם זאת, הצלחת הטיפול אינה תלויה רק באיכות הקרמיקה, אלא בראש

בשנתיים האחרונות חלה תזוזה ברורה בספרות המקצועית: בינה מלאכותית (AI) בדנטיסטרייה כבר אינה נדונה כטכנולוגיה עתידית, אלא כמערכת הנבחנת קלינית מול רופאים בפועל, על מגוון משימות אבחוניות ותכנוניות. רשתות נוירונים קונבולוציוניות (CNN) ומודלים מבוססי deep learning הפכו לכלי הליבה בניתוח צילומים תוך-פיים ופנורמיים, בזיהוי אנומליות, ובסגמנטציה של תמונה לצורך תכנון טיפול, תוך שהן מתמודדות עם

השנים האחרונות הביאו לשינוי מהותי במעמדה של הזירקוניה המונוליטית בשיקום האסתטי, בעקבות התפתחות דורות חדשים של החומר. המעבר מ-3Y-TZP האטום, דרך תערובות רב-שכבתיות (multilayer), ועד ל-4Y-TZP ו-5Y-TZP בעלי אחוז גבוה יותר של פאזה קובית, אפשר שיפור משמעותי בשקיפות האופטית מבלי לוותר לחלוטין על החוזק המכני. התפתחות זו מעמידה בסימן שאלה את הדומיננטיות המסורתית של פורצלן

נייטרוס אוקסיד (N₂O) הוא גורם הסדציה הנפוץ ביותר בקליניקת שיניים, ומשמש עשרות שנים לניהול חרדה ורגישות כאב בטיפולים שגרתיים ובאוכלוסיות מיוחדות. יתרונותיו המוכרים, פעולה מהירה, היפוך ספונטני מלא בתוך דקות, ושמירה על מדרג סדציה מינימלי בריכוזים מקובלים, הפכו אותו לסטנדרט ייחוס בקרב רופאי שיניים. אולם בשנים האחרונות חלה הצטברות ראיות בנוגע לסיכוני בטיחות שנזנחו