מחברי המאמר מציינים כי שחזורים קבועים הנתמכים בשתלים דומים ביותר לשיניים הטבעיות מכיוון שלא קיימת תנועה של התותבת ואין צורך לכסות את הרכס האלבאולרי לתמיכה באוכפי השחזורים. מצב זה מונע מגבלה של פונטיקה ותפיסה חושית. על פי המלצת ועידת הקונצנזוס לשנת 2014 בנושא שתלים, נדרשים שמונה שתלים בלסת העליונה ושישה שתלים בלסת תחתונה כסטנדרט הזהב לשיקום קבוע הנתמך בשתלים. אך במקרים רבים, קיים אתר השתלות לא מתאים ובמצבים אלה יש לעתים קרובות לבצע הליכי אוגמנטציה. טיפול נוסף זה מגדיל במידה ניכרת את הסיכון הניתוחי, את אי הנוחות לאחר הניתוח ומוסיף נטל כלכלי על המתרפא.
בשנת 1998, השתמש Maló בפעם הראשונה בשיקום קבוע על מספר קטן יותר של שתלים על פי תפיסת All-on-4. בדרך כלל מחדירים ארבעה שתלים התומכים בשיקום הקבוע. ההחדרה הזוויתית של השתלים הדיסטליים מאפשרת לעקוף מבנים אנטומיים הקשורים לסיכונים אופרטיביים, כגון הסינוס המקסילרי והעצב האלבאולרי התחתון במנדיבולה. באופן זה ניתן לעיתים קרובות להימנע מהצורך באוגמנטציה של הרכס או העלאת רצפת הסינוס ואפשר להרחיב את רקמות התמיכה בתותבת לאזור האחורי. מספר השתלים המופחת והתכנון הטכני של השיקום מובילים לעלויות מתונות יחסית עבור המתרפא והינן שוות ערך לאלה של שיקום באמצעות בָּר. יתרון נוסף הוא האפשרות לשיקום והעמסה מידיים, האפשריים בשל החיבור המיידי של השתלים, מה שמקטין משמעותית את זמן הטיפול בהשוואה לשחזורים קונבנציונליים.
בנוסף, נראה כי שיעור ההישרדות של השתלים בנוכחות של שיקום קבוע בלסת מחוסרת השיניים גבוה יותר מאשר במצבים של שיקום נשלף. בפרוטוקול ההעמסה המסורתי, יש לאפשר לשתלים להחלים לאחר הצבתם עד לקיום מספק של אוסאו אינטגרציה. לכן, במקרים רבים, העמסה פונקציונאלית על ידי תותבת מיושמת לעיתים קרובות לאחר השלמת שלב האוסאו אינטגרציה של השתלים. רוב המתרפאים מקבלים שיקום נשלף זמני לתקופה שבין הצבת השתל לאינטגרציה של העצם שהינו נחות מבחינה פונקציונאלית מהשיקום הקבוע. בשל החיבור הראשוני של השיקום המיידי, בקונספט של All-on-4 אפשרי להשתמש בתותבת קבועה למרות היעדר האוסאו אינטגרציה הראשונית. מכיוון שקיים סיכון של חוסר אינטגרציה מספקת של העצם לאחר הצבת השתל, שיטת ה- All-on-4 כוללת ברוב המקרים שיקום מיידי קבוע זמני.
לאחר התפתחות אוסאו אינטגרציה מוצלחת, מייצרים את השיקום הקבוע הסופי. במקרה של אובדן שתל בשלב הריפוי, העלויות הנוספות של שיקום קבוע מיידי סופי יהיו גבוהות בהרבה, מכיוון שהצבת השתל החוזרת הנדרשת עשויה לדרוש אף החלפה של השיקום הסופי המלא. המחברים מציינים כי למיטב ידיעתם, אין כרגע מחקרים השוואתיים שבהם שוחזרו שיקומים בשיטת All-on-4 מייד לאחר ההשתלה, באמצעות תותבות קבועות זמניות או עם שחזור קבוע סופי.
מטרה
המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי בוצע על מנת להשוות בין שיקום מיידי זמני ומוגדר בתקופת ריפוי של שלושת חודשים לאחר ההשתלה על פי הקונספט של All-on-4 ביחס לסיבוכים ביולוגיים ופרותטיים, ובכך לבדוק האם השחזור הסופי הקבוע המיידי באמצעות תותבות הינו הליך סביר כחלק מפרוטוקול הטיפול ב-All-on-4.
במחקר קבוצה רטרוספקטיבי זה נכללו בסך הכל 126 מתרפאים עם 136 שחזורי All-on-4, שנתמכו על ידי 544 שתלים. תקופת התצפית הייתה שנה. ב-42 מקרים הוצב בתחילה שיקום זמני והוחלף בקבוע כעבור שלושה חודשים. ב-94 מקרים הושם מייד שיקום קבוע. נערכה השוואה בין סיבוכים ביולוגיים, טכניים וחמורים (אובדן שתל או שיקום זמני או קבוע) הקשורים לשחזורים משני הסוגים.
היעדר סיבוך רציני נחשב להצלחה. בשלושת החודשים הראשונים הושפעו בסך הכל 27 מתרפאים מ- 33 סיבוכים, 19 ביולוגיים (2 במקרים של שחזור זמני ו-17 עם שחזור קבוע) ו-14 סיבוכים טכניים (6 בשיקום זמני ו-8 בשיקום קבוע). שמונה מטופלים סבלו מעשרה סיבוכים קשים (1 עם שיקום זמני ו-9 עם קבוע) הסיבוכים הקשים כללו כולם את אובדן השתלים. שיעור הישרדות השתלים היה 98.2 אחוזים (99.4 אחוזים עם שיקום זמני ו-97.6 קבוע) ושיעור ההישרדות של השיקומים היה 94.4 אחוזים (97.6 אחוזים זמניים ו-92.6 אחוזים קבוע). שישה מתוך עשרת השתלים שאבדו התרחשו בחלק האחורי של הלסת העליונה בקרב גברים. עשרה סיבוכים התרחשו בקרב שישה מתרפאים בתוך שנה אחת. אחד הסיבוכים הללו היה אובדן שתל בחלק האחורי של הלסת העליונה בגבר.
מסקנת המחברים היא, כי שיקומים זמניים וקבועים הראו שיעורי סיבוכים דומים בתקופת התצפית. רק בקרב משתתפים זכרים התרחש אובדן של שתלים בתדירות גבוהה יותר בחלק האחורי של המקסילה.
Korsch M, Walther W, Hannig M, et al. Evaluation of the surgical and prosthetic success of All-on-4 restorations: A retrospective cohort study of provisional vs. definitive immediate restorations. Int J Implant Dent 2021; 7: 48. doi.10.1186/s40729-021-00330-1