לדברי מחברי המאמר, הפערים בשכיחות העששת לפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים בארצות הברית מתועדים היטב. עששת שכיחה יותר בקרב שחורים שאינם היספנים וילדים ומבוגרים היספנים מאשר בקרב ילדים ומבוגרים אסייתים או כאלה שאינם היספנים, שכיחה יותר בקרב כפריים מאשר בקרב עירוניים, בעלי הכנסה נמוכה יותר מבעלי הכנסה גבוהה יותר, ובעלי הישגי השכלה פחותים יותר מאשר הישגי השכלה גבוהים יותר. מספר גורמים פיזיים כגון היגיינת הפה, תזונה, שימוש בטבק, צריכת פלואוריד וגנטיקה וכן מצבים בריאותיים משפיעים על הסיכון לעששת. גורמים חברתיים-תרבותיים כגון חרדה דנטלית, שליטה בשפה ונורמות של שימוש במערכות הבריאות עשויים גם להשפיע על ניהול מחלת העששת, כמו גם מאפייני שכונת המגורים העשויים להשפיע על בריאות הפה של בני אדם.
מאפיין אחד כזה הוא הפלרת מים קהילתית המשתנה לפי האזור הגיאוגרפי, ונכון לשנת 2018, רק ל-63.4 אחוזים משטחי אוכלוסיית ארצות הברית סופקו מים מופלרים. גורם נוסף הוא הסוג והמיקום של גורמי סביבה המשפיעים על צריכת הסוכר ועל שיעורי העששת. גורם שלישי הוא הגישה לטיפול, המתבטא בשונות גיאוגרפית משמעותית של רופאי השיניים, עם מחסור שכיח במיוחד באזורים כפריים ובשכונות עם אחוזים גבוהים של תושבים שחורים. חומרי השחזור הישירים הנפוצים ביותר בשימוש בשיניים אחוריות הם אמלגם וחומרים מרוכבים על בסיס שרף. ישנן עדויות בוודאות נמוכה לכך שלשחזורים מרוכבים יש סיכון גבוה יותר לכישלון ולעששת משנית מאשר לשחזורי אמלגם. שיעור הכשל הגבוה יותר בשחזורים מרוכבים עשוי להיות מיוחס בחלקו לטכניקה לה הם רגישים יותר ולוקח יותר זמן למקם אותם. היתרונות של שחזורים מרוכבים כוללים היצמדות למבנה השן, הכנה שמרנית יותר של חללים והתאמה ויזואלית לצבע השיניים. בנוסף, בניגוד לאמלגם, אין חששות הקשורים לכספית ביחס לחומרים מרוכבים. בשנת 2013 חתמה ארצות הברית על אמנת מינמטה בנושא הכספית, שהינו הסכם עולמי בנושא סביבה ובריאות הקובע כי יש להפסיק את השימוש באמלגם דנטלי. למרות שיש היעדר עדויות להשפעות בריאותיות שליליות ישירות מאמלגם בשיניים, מינהל המזון והתרופות האמריקני ממליץ לאוכלוסיות בסיכון הגבוה ביותר לנזקים מחשיפה לכספית להימנע במידת האפשר משיקום באמצעות אמלגם דנטלי. קיימים אף פערים משמעותיים בטיפולי השיניים, כולל הטיפול בעששת לפי גזע ומוצא אתני, הכנסה, השכלה ומצב ביטוח הבריאות. גם עלות הטיפול עשויה להשפיע על קבלת ההחלטות בנוגע לטיפולי השיניים של המתרפאים, עקב עלויות גבוהות יותר בדרך כלל הכרוכות בסתימות מחומרים מרוכבים ושחזורי שרף מאשר שחזורי אמלגם. השונות בשיעורי השיקום עם אמלגם עשויה להיות מוסברת, בין השאר, על ידי מאפיינים של רופאי השיניים, שיקולים קליניים, תכונות החומר והנוחות והביטחון של הרופא בעבודה עם החומר, כמו גם העדפת המתרפא והכיסוי הביטוחי.
מטרה
המחברים ביקשו לתאר את השכיחות השנתית של שימוש באמלגם ושחזורים מרוכבים בקרב מתרפאים עם ביטוח פרטי בארצות הברית. יתר על כן, הם ביקשו לבדוק אם קיימים הבדלים לפי מדינה וטריטוריה או התפלגות גזע ומוצא אתני באזור, שיתכן והשפיעו על בחירת חומרי שיקום. הם חישבו את מספרי השחזורים בשיניים אחוריות מאמלגם ומחומרים מרוכבים משנת 2017 עד שנת 2019, באמצעות ניתוח התביעות הדנטליות באופן רטרוספקטיבי של מתרפאים המבוטחים באופן פרטי. הם השתמשו במודלים של רגרסיה בינומית שלילית מרובת רמות ורבת משתנים, על מנת לבדוק הבדלים בשיעורי מיקום האמלגם והשיקום המרוכב לפי קבוצת גיל, מין, אזור עירוני או כפרי, ואחוז ההתפלגות האזורית של גזע ומוצא אתני. שיעור שיחזורי האמלגם ירד עם הזמן מממוצע של 6.29, ל-100 מתרפאים ב-2017 ל-4.78 ול-100 מתרפאים ב-2019, בעוד ששיעור השיקום המרוכב עלה מ-27.6 ל-100 מטופלים ב-2017, ל-28.8 ל-100 מטופלים ב-2019. הממוצע של מספר שחזורי האמלגם שהוצבו היה הנמוך ביותר בקרב נשים בהשוואה לגברים, באזורים עירוניים בהשוואה לאזורים כפריים, ובאזורים שבהם יותר מ-75 אחוזים מהתושבים הינם לבנים שאינם היספנים.
מסקנות
לדברי מחברי המאמר, המיקום של שחזורי אמלגם במבוטחים פרטיים בארצות הברית ירד משנת 2017 עד 2019. הטיפול באמצעות שחזורי אמלגם עשוי להתחלק באופן לא שווה לפי המיקום. ההשלכות המעשיות של המחקר הן, כי השגת ירידה נוספת בשימוש באמלגם דנטלי עשויה לדרוש שינויים בכיסוי הביטוחי, בתמריצים ובהכשרת הרופאים, כמו גם פעולה נוספת למניעת המחלות וקידום הבריאות. מאמצים אלה צריכים להתמקד במיוחד בקבוצות עם סיכון גבוה למחלת העששת או בשיעורים גבוהים יותר של שימוש בשחזורי אמלגם.
Estrich CG, Eldridge LA, Lipman RD, Araujo MWB. Posterior dental restoration material choices in privately insured people in the United States, 2017 through 2019. J Am Dent Assoc 2023; 154: 393-402