הישרדות כתרים לאחר תיקון השוליים

על פי מחברי המאמר, הגישה הזעיר פולשנית לתיקון שחזורים מגדילה את אורך החיים של מבנה השן הטבעית, חוסכת זמן ומפחיתה עלויות. ברוב בתי הספר לרפואת שיניים ברחבי העולם נלמדות שיטות לתיקון בתוך הפה והן מקובלות על ידי רופאי השיניים כאפשרות טיפול ריאלית לשחזורים פגומים; עם זאת, בשנת 2018 דווח כי 59 אחוזים מהשחזורים הישירים ו-33 אחוזים מהכתרים מוחלפים לרוב עקב עששת משנית. יתרה מזאת, הסיכוי להחלפת כתר וסתימה היה גדול יותר בקרב מתרפאים שהחליפו לעיתים קרובות את רופא השיניים שלהם, עקב אי ודאות סביב ההיסטוריה או איכות השיקום שנעשה בידי רופאי שיניים קודמים. לדבריהם, עובדות אלו מצביעות על כך שיש חוסר עקביות לגבי אבחון עששת משנית ותכנון הטיפול לשם תיקון לעומת החלפה. קלינאים דיווחו כי היעדר ידע או מומחיות טכנית וראיות מדעיות מוגבלות מניסויים קליניים אקראיים היוו סיבות לכך שהם לא תיקנו שחזורים פגומים. חסמים פוטנציאליים אחרים כללו שיעורי החזר כספי נמוכים מגופי צד שלישי וממתרפאים שלא רצו לתקן שחזור פגום או להשאירו תוך כדי פיקוח.

המחברים טוענים כי עששת משנית מתקדמת ללא תלות בממשק השיקום הקיים ומתפתחת לאורכו. יש לטפל בנגעים אלו באמצעות גישות מודרניות לניהול עששת, שהן זעיר פולשניות. רוב הפגמים הקטנים מנוהלים באמצעות ניטור התקדמותם או שיקום וליטוש. חוקרים בניסויים קליניים דיווחו על כך שבחינה לאורך זמן של שינויי צבע או פגמים בשוליים (< 1 מ"מ) סביב שחזור מרוכב הינה יעילה כמו איטום מחדש במשך חמש ועשר שנים, בהתאמה. תיקון או התערבות מתחייבים כאשר פני השטח נפגעים והשינויים במרקם או בצבע הדנטין עולים בקנה אחד עם נוכחות עששת פעילה הגובלת עם שיקום קיים שלם. בספרות המדעית ניתן למצוא את תיאור הטכניקה של תיקון שחזורים ישירים ועקיפים פגומים בתוך הפה. הפרוטוקול כולל בדרך כלל הסרה סלקטיבית של רקמת השן המושפעת מהעששת והאזורים המוחלשים של השיקום, ולאחר מכן טיפול פני השטח של הבסיס והוספת חומר תיקון. נמצא כי שיעורי ההישרדות של השחזורים עולים עם כל תיקון נוסף שבוצע. במתרפאים עם סיכון נמוך ומתון לפתח עששת, היו לתיקון ישיר באמצעות אמלגם ושחזורים מרוכבים שיעורי הצלחה קליניים דומים לאלה של תחליפים במשך תקופה של עד 12 שנים. עם זאת, אין גוף דומה של ראיות לגבי אורך החיים של תיקוני שולי כתר פגומים.

מטרה

המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי התבצע על מנת לבחון את מסלול ההישרדות של תיקוני שולי כתרים במהלך תקופה של 11 שנים ולקבוע את הגורמים הקשורים להישרדות.

המחברים בדקו תיעוד של מתרפאים מבוגרים אשר טופלו בין חודש ינואר 2008 עד אוגוסט 2019, עבור תיקוני שוליים של כתרים אשר בוצעו במכללה לרפואת שיניים באוניברסיטת איווה שבארצות הברית. בסך הכל נמצאו 1,002 תיקונים של שולי כתרים. כל תיקון היה במעקב עד לסוף המחקר בשנת 2019 או עד שהתפתח אירוע (לדוגמה, תיקון נוסף, טיפול אנדודנטי, החלפת כתר או עקירה). נעשה שימוש במודל סיכונים של Cox על מנת לחקור את הקשר בין משתנים נבחרים וזמן האירוע. במהלך תקופת המעקב, 32.8 אחוזים מהתיקונים נזקקו להתערבות חוזרת. המשתנה המשמעותי היחיד במודל הסופי היה חומר התיקון. לא נמצא הבדל בין הישרדות תיקונים שנעשו באמצעות יונומר זכוכית שעבר מודיפיקציה עם שרף לבין אמלגם. עם זאת, התיקונים שנעשו עם קומפוזיט על בסיס שרף ויונומר זכוכית קונבנציונלי היו בסבירות גבוהה יותר (פי 1.5 ופי 2, בהתאמה) להזדקק להתערבות מחדש מאשר אלה שנעשו עם אמלגם.

מסקנות מחברי המאמר הן, כי זמן ההישרדות החציוני של תיקוני שולי כתרים היה 5.1 שנים. זמני הישרדות החציוניים של חומרי התיקון: אמלגם, יונומר זכוכית שעבר מודיפיקציה עם שרף, קומפוזיט מבוסס שרף ויונומר של זכוכית היו 5.7 שנים, 5.3 שנים, 3.2 שנים ו-3.0 שנים בהתאמה. ההשלכות המעשיות של המחקר הן כי כאשר שוקלים ביצוע של תיקון בשולי כתר, יונומר זכוכית שעבר מודיפיקציה עם שרף או אמלגם עדיפים על פני קומפוזיט על בסיס שרף או יונומר זכוכית.

Jain A, Schollmeyer A, Peter T, et al. Survival analysis of crown margin repair. A retrospective study in a dental school setting. JADA 2021. doi.org/10.1016/j.adaj.2021.08.012