עקירת שיניים טוחנות שלישיות היא הליך כירורגי אורלי נפוץ, אך שנוי במחלוקת כאשר השן ללא תסמינים. על פי האקדמיה האמריקנית לכירורגיית הפה והלסת, קיימת אינדיקציה לעקירה כירורגית של טוחנות שלישיות הקשורות עם מחלה או נמצאות בסיכון גבוה לפתח מחלה, ואילו בהיעדר מחלה או בסיכון משמעותי להתפתחות מחלה מומלץ על מעקב. עם זאת, בשל הקושי לחזות את שלבי הבקיעה בסופו של דבר והתרחשות מחלה עתידית, רמת המחלה המסמלת סיכון גבוה או משמעותי אינה מוגדרת. הדאגה לסיכון למחלות אינה רלוונטית רק לשיניים הטוחנות השלישיות עצמן אלא מתרחבת גם למצבים של התפתחות עששת, מחלת החניכיים, ומצבים אחרים בשן הטוחנת השנייה הסמוכה. במספר מחקרים נמצא, כי שיניים טוחנות הסמוכות לאזור של בקיעה חלקית או מלאה של טוחנת שלישית נמצאות בסיכון מוגבר לפתולוגיות רבות. עדות זו מצוטטת כהצדקה לעקירת טוחנות שלישיות אף ללא תסמינים, לשם מניעת מחלה עתידית. מחברי המאמר מציינים עם זאת, כי באוכלוסיות שנחקרו הייתה שכיחות של עששת כללית ומחלות החניכיים. לדוגמה, דווח כי כמעט מחצית מהנבדקים עם עומק כיסים של ≥4 מ"מ בטוחנת השנייה או השלישית הציגו מידה דומה של מחלת חניכיים אף בשאר הפה. דוגמאות כמו זו מעלות לדעתם את השאלה האם רמת הסיכון לשן הטוחנת השנייה הנובעת מנוכחות שן טוחנת שלישית צריכה להיות מוגדרת כמחלה כלשהי או כמחלה הקיימת לפי מה שניתן לצפות, בהתחשב במצב הכללי של בריאות הפה וההיגיינה של הפרט. סוגיה שנייה רלוונטית מבחינה קלינית היא, האם המחלה הפוגעת בשן הטוחנת השנייה הסמוכה חמורה מספיק בכדי להגביר את הסיכון לאבד אותה. עם זאת, לדברי המחברים ידוע מעט על הסבירות לאובדן טוחנת שנייה הסמוכה לטוחנת שלישית שנעקרה, בהשוואה לשן כזו שנותרה במקום בבגרות, בין אם בקעה או לא.
מטרה
בהתחשב בכך שמצב של שן טוחנת שלישית חסרה הינו נפוץ ומומלץ על ידי כמה חוקרים על מנת למנוע בעיות עתידיות, המחקר הנוכחי נועד לבדוק האם שן טוחנת שנייה צמודה לטוחנות שלישיות שנשמרו מהווה סיכון גדול יותר לאובדן מאלה הנמצאות ליד אזורים של טוחנת שלישית חסרה. החוקרים שיערו כי לא קיים הבדל בסיכון לאובדן טוחנת שנייה על פי המצב של השן הטוחנת השלישית.
החוקרים ניתחו נתונים בקרב המשתתפים במחקר דנטלי אורכי אשר הייתה להם לפחות שן טוחנת שנייה אחת בתחילת המחקר ושתי בדיקות שיניים או יותר בהפרש של שלוש שנים בין השנים 2007-1969. הם סיווגו את השיניים הטוחנות השניות לפי מצב השן הטוחנת השלישית באותו רבע פה: לא בקעה, בקעה, או חסרה. נעשתה הערכה רדיוגרפית לגבי אובדן שיניים ואיבוד העצם המכתשית. מצב העששת ושיקום הפה, קיום אבנית ועומק הכיסים הוערכו לגבי כל שן. הם העריכו את הסכנות של אובדן השן הטוחנת השנייה באמצעות מודלים של רגרסיה של סכנות פרופורציונליות לנתונים מתואמים, לבקרת הגיל, מצב העישון, ההשכלה, היעדר השן הטוחנת הראשונה ומדדי אבנית בכל הפה , עששת ומחלת החניכיים.
הניתוח כלל 966 גברים ו-3024 זוגות של שיניים טוחנות שניות וראשונות. המעקב ערך 11±22 שנים (חציון 24, טווח 38-3 שנים). בתחילת המחקר, 163 טוחנות שלישיות לא בקעו, 990 בקעו ו-1871 היו חסרות. שכיחות מחלת החניכיים בשיניים הטוחנות השניות לא נבדלה על פי מצב הטוחנות השלישיות. שכיחות העששת הדיסטאלית הייתה הגבוהה ביותר בקרב הטוחנות השניות אשר היו סמוכות לטוחנות השלישיות שבקעו והנמוכה ביותר בקרב הטוחנות השניות הסמוכות לטוחנות השלישיות אשר לא בקעו. ביחס לטוחנות השלישיות החסרות, הסכנות המותאמות לאובדן טוחנות שניות לא גדלו באופן משמעותי עבור טוחנות שלישיות סמוכות אשר בקעו או שלא בקעו. תוצאות דומות נמצאו בעת שהחוקרים השתמשו באובדן העצם המכתשית כמדד למחלת החניכיים.
מסקנת מחברי המאמר היא, על פי הממצאים, כי בקרב גברים מבוגרים השיניים הטוחנות השלישיות שנשמרו אינן קשורות לסיכון מוגבר לאובדן שן טוחנת שנייה.
Kaye E, Heaton B, Aljoghaiman EA, et al. Third-molar status and risk of loss of adjacent second molars. J Dent Res 2021. DOI: 10.1177/0022034521990653