סקירת הספרות העדכנית מלמדת כי הכשל אינו נוצר בדרך כלל בנקודה אחת, אלא מהצטברות של סטיות בסריקה, בתכנון, בכיוון ההדפסה, בשטיפה, בפולימריזציה ובגימור. מבחינה קלינית, המשמעות עשויה לנוע מהארכת זמן ההתאמה ועד לפגיעה בחוזק, ביציבות הממדית ובתאימות הביולוגית. האם כישלון של תוצר מודפס מעיד בהכרח על מדפסת בלתי מדויקת? הספרות
סקירת הספרות העדכנית מלמדת כי הכשל אינו נוצר בדרך כלל בנקודה אחת, אלא מהצטברות של סטיות בסריקה, בתכנון, בכיוון ההדפסה, בשטיפה, בפולימריזציה ובגימור. מבחינה קלינית, המשמעות עשויה לנוע מהארכת זמן ההתאמה ועד לפגיעה בחוזק, ביציבות הממדית ובתאימות הביולוגית. האם כישלון של תוצר מודפס מעיד בהכרח על מדפסת בלתי מדויקת? הספרות מן השנים האחרונות מציעה
מה באמת משנה את הפרקטיקה הקלינית? סקירת ספרות ועדכונים תחום הסריקה האינטרא-אורלית ממשיך להתפתח בקצב מהיר, אך הספרות שהצטברה בשנה-שנתיים האחרונות מציירת תמונה מפוכחת יותר ממה שנהוג לחשוב: לא כל שדרוג טכנולוגי מתורגם בפועל לשיפור קליני מורגש, ולא כל ירידה של מיקרונים בודדים בטבלת הדיוק המעבדתי משנה את מה שקורה בכיסא המטופל. סקירת-על שפורסמה
סקירת הספרות מהשנים 2024–2026 מצביעה כי תרומתה העיקרית של הבינה המלאכותית כיום היא לייעול זרימת העבודה ולבקרת איכות הסריקה, בעוד שהשפעתה על הדיוק האופטי עצמו עדיין מוגבלת הבינה המלאכותית משולבת במהירות בתוכנות של סורקים אינטרא־אורליים, ולעיתים מוצגת כשלב הבא בשיפור דיוקם. אלא שהמונח “דיוק” מחייב הבחנה: הדיוק האופטי הבסיסי נקבע במידה רבה על ידי מקור
סקירת הספרות מהשנים 2024–2026 מלמדת כי מרבית הכשלים אינם נובעים מהמדפסת עצמה, אלא משרשרת העבודה הדיגיטלית – החל בסריקה ובתכנון, דרך ההדפסה והפולימריזציה, ועד לגימור ולשימוש הקליני. הדפסה תלת־ממדית הפכה בשנים האחרונות לאחד הכלים המרכזיים ברפואת השיניים הדיגיטלית. מודלים לימודיים, מדריכים כירורגיים, סדים, שחזורים זמניים ותותבות מיוצרים כיום באופן שגרתי במרפאות ובמעבדות. עם זאת, סקירת
בעשור האחרון חל שינוי משמעותי בתפיסת בריאות הפה בגיל המבוגר. במקום להעריך את מצבו של המטופל בעיקר לפי מספר השיניים, היקף השחזורים או נוכחות מחלת חניכיים, המחקר העדכני מפנה את תשומת הלב ליכולתו של חלל הפה למלא את תפקידיו הבסיסיים: לעיסה, בליעה, דיבור, הפרשת רוק ושמירה עצמאית על היגיינת הפה. על רקע זה התפתח המושג
במשך קרוב לשני עשורים התקבעה בקרב רופאי שיניים הדעה כי ליתיום דיסיליקט (Lithium Disilicate) הוא חומר הבחירה לציפויי חרסינה, בעיקר בזכות חוזקו המכני הגבוה בהשוואה לחרסינה פלדספתית. במקביל, התפתחות מערכות CAD/CAM, הרחבת ההתוויות הקליניות והצלחתה המסחרית של מערכת IPS e.max חיזקו מגמה זו. אולם סקירת הספרות שהתפרסמה בשנים 2024–2025 מציגה תמונה מורכבת יותר, שלפיה אין
תכנון החיוך הדיגיטלי (Digital Smile Design, DSD) ליווה את רפואת השיניים האסתטית קרוב לעשור וחצי ככלי תקשורת ותכנון: הרופא מטיל קווי ייחוס על תצלום פנים, מודד פרופורציות ובונה הדמיה של התוצאה הרצויה. אך זהו תהליך עתיר עבודה, הדורש ידע טכני נרחב ותלוי מאוד בעין המתכנן. כאן נכנסת הבינה המלאכותית ומשנה את משוואת היסוד: לא
תכנון החיוך הדיגיטלי (Digital Smile Design, DSD) ליווה את רפואת השיניים האסתטית קרוב לעשור וחצי ככלי תקשורת ותכנון: הרופא מטיל קווי ייחוס על תצלום פנים, מודד פרופורציות ובונה הדמיה של התוצאה הרצויה. אך זהו תהליך עתיר עבודה, הדורש ידע טכני נרחב ותלוי מאוד בעין המתכנן. כאן נכנסת הבינה המלאכותית ומשנה את משוואת היסוד: לא עוד
מעט תחומים ברפואת השיניים נכבשו בידי הבינה המלאכותית במהירות שבה נכבש האבחון הרדיולוגי. תוכנות המנתחות צילומי נשך, פריאפיקל ופנורמה, מסמנות נגעים בשכבות צבע ומודדות איבוד עצם במילימטרים, הפכו בתוך שנים ספורות ממושג מחקרי למוצר מסחרי מאושר. עד יולי 2025 זוהו כשלוש עשרה חברות המציעות כעשרים ותשעה מוצרי בינה מלאכותית לדימות דנטלי שקיבלו אישור FDA,
