שתלים

מחברי המאמר טוענים כי השימוש ההולך וגובר בשתלים קשור בגידול במספר הסיבוכים והכשלים המתגלים בהליכי ההשתלה. לדבריהם, נמצא כי הישרדות השתל מושפעת מגורמי סיכון ספציפיים הקשורים למתרפא, לאתר ולטיפול. גורמים הקשורים לטיפול כגון איכות וכמות ירודים של העצם באתר ההשתלה המתוכנן עשויים להפחית את שיעורי הישרדות השתל. בנוסף, טכניקות של אוגמנטציה בו זמנית של

ניתן לחלק כשלים בשתלים דנטליים למצבים ביולוגיים וטכניים. סיבוכים ביולוגיים מוגדרים כחוסר יכולת של רקמת המאחסן להקים או לתחזק אינטגרציה עם שתלים דנטליים, כולל פגיעה בתפקוד השתל עקב תהליכים ביולוגיים המשפיעים על העצם התומכת והרקמות הרכות. יתר על כן, כשלים ביולוגיים מחולקים לכשלים מוקדמים ומאוחרים. אובדן שתל מוקדם נחשב באם הכשל מתרחש לפני או

מחלות סביב שתלים מהוות סיבוך ביולוגי נפוץ שיכול להפחית את ההצלחה ארוכת הטווח של השתלות שיניים. מחברי המאמר מציינים כי בסקירה שיטתית ומטה אנליזה שנערכה לאחרונה דווח על שכיחות ברמת המתרפאים של מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס כ-65 אחוזים ו-47 אחוזים בהתאמה. שתי המחלות, מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס, מהוות מצבים דלקתיים של הרקמות סביב השתל

סיבוכים ביולוגיים ומכניים עשויים להופיע לעתים קרובות במהלך תפקודם של שתלים דנטליים בקרב 32.4 אחוזים מהם ברמת השתל ו-34.6 אחוזים ברמת המתרפא. מוקוזיטיס סביב השתל נחשבת לאירוע הפיך ומוגדרת כדלקת של הרירית באזור השתל בהיעדר אובדן רציף של העצם השולית. פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי המתרחש ברקמות סביב שתלים דנטליים, המאופיין בדלקת של הרירית סביב

פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי ברקמות סביב שתלים דנטליים הקשור לרובד. המצב מאופיין בדלקת ברירית סביב השתל ואובדן העצם התומכת. מחקרים אודות השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס הראו כי מצב זה הינו שכיח ומשפיע על >10 אחוז מהמתרפאים אשר סופקו להם שחזורים הנתמכים בשתלים. לצורך אבחון נאות של המחלה, נדרשת בדיקה עדינה של הרקמות הרכות סביב השתל

מחברי המאמר מדגישים כי כשל של שתלים מתואר כאובדן השתל או מצב הדורש את הסרתו. את הסיבות לכשל בשתלים ניתן לחלק לכשל ביולוגי, מכני ואִיאָטרוגֵני, כמו גם התאמה בלתי מספקת של המתרפא. קריטריונים קליניים להסרת שתלים הינם: (1) כאב במישוש, בהקשה או בעת תפקוד; (2) ניידות אופקית ו/או אנכית; (3) אובדן עצם מתקדם בלתי

מחברי המאמר מציינים, כי למרות שהשימוש בשתלים דנטליים הפך לבחירת טיפול נפוצה להחלפת שיניים חסרות, מתרפאים קשישים בוחרים בתדירות נמוכה יותר בטיפול בשתלים בהשוואה לקבוצות גיל אחרות. מצב זה יכול להיות על רקע העובדה, שמתרפאים קשישים נרתעים לעיתים קרובות מהתערבות כירורגית להתקנת שתלים בשל עלויות גבוהות יותר או בשל ידע מוגבל אודות הטיפול הכרוך

פרי-אימפלנטיטיס מוגדר כמצב פתולוגי הקשור לרובד המשפיע על הרקמות סביב שתלים דנטליים ומאופיין בדלקת ברירית סביב השתל ובאובדן מתמשך של העצם התומכת. נמצא כי לפרי-אימפלנטיטיס ישנה שכיחות גבוהה בקרב מתרפאים עם שתלים במשך תקופות זמן ממושכות, וכאשר לא ניתן טיפול נכון, התקדמות המחלה מתבצעת על פי דפוס לא לינארי ומואץ, אשר יכול בסופו של

קיימת נטייה הולכת וגוברת למקם שתלים של שן אחת באזור האסתטי מייד לאחר עקירת שן הרוסה, רצוי בשילוב עם שיקום זמני מיידי. מחברי המאמר מציינים, כי סקירה שיטתית שפורסמה, בה בוצע ניתוח מאוחד של מחקרים, הדגימה כי מיקום שתלי שיניים באופן מיידי והצבת שיקום זמני באזור האסתטי הביא לאובדן עצם מופחת מעט סביב השתל,

מחברי המאמר מציינים כי לאחרונה גדל העניין המדעי בפתרונות חלופיים של תותבות הנתמכות בשתלים, שמטרתן להפחית את הפגיעה במתרפאים כגון תותבות קבועות עם שלוחת קָנְטִילֵבֵר. השימוש בשלוחת קָנְטִילֵבֵר מתאים למצבים בהם קיום של פער מזיו-דיסטלי מוגבל מונע את המיקום של שני שתלים סמוכים או נועד להימנע מהליכים כירורגיים נרחבים יותר כגון הרמת רצפת הסינוס