עדכונים ברפואת שיניים

עמידות לאנטיביוטיקה נמנית עם האתגרים הבריאותיים המרכזיים והחמורים של המאה העשרים ואחת¹,². ברפואת השיניים, שבה אנטיביוטיקה משמשת לטיפול בזיהומים אוראליים ולפרופילקסיס במצבים מוגדרים, התפשטותם של זנים חיידקיים עמידים משפיעה באופן ישיר על קבלת ההחלטות הקליניות. מאמר זה סוקר חידושים עדכניים בתחום ה”אנטיביוטיקה החכמה”, ננו־חלקיקים נושאי תרופות, פפטידים אנטי־מיקרוביאליים, פאגותרפיה, טכנולוגיות CRISPR וטיפול פוטודינמי אנטי־מיקרוביאלי, ודן

האנדודונטיה המודרנית מתקדמת בשנים האחרונות לעבר ביולוגיזציה: במקום לראות בטיפול שורש תגובה כמעט אוטומטית לכל חשד לדלקת מוך “בלתי הפיכה”, מתרחב השימוש באסטרטגיות לשימור חיות המוך (VPT) ובפרוצדורות רגנרטיביות (REPs/RET), כאשר המטרה אינה “להישאר נאמנים למסורת”, אלא לשמר שן חזקה וחיונית ככל האפשר – בתנאים קליניים מוגדרים ובאיטום מצוין. הבסיס המקצועי למגמה נשען על

הדיגיטציה באנדודונטיה מתכנסת כיום לשני צירים שמשלימים זה את זה: (1) אנדודונטיה מונחית, סטטית או דינמית   שמטרתה להפוך את הגישה לתעלה (ובעיקר לתעלה מסוידת/קשה לאיתור) לתהליך מדויק וצפוי יותר; (2) בינה מלאכותית (AI) שמתווספת כשכבת עזר באבחון ובהערכת הדמיות, ובעתיד גם בתכנון. השילוב בין שני הצירים עשוי לשנות את גבולות היכולת הקלינית במקרים שבעבר

בעשור האחרון הולכת ומתבססת באנדודונטיה גישה המבקשת לשנות את נקודת האיזון בין “שיטוח מכני” לבין שימור מבני: פחות הרחבה לשם הרחבה, ויותר תכנון מדויק של חלל הגישה וההכנה הביומכנית כך שיושגו חיטוי ואיטום יעילים, תוך שימור מרבי של דנטין קורונלי ופרי־צווארי. הגישה המינימלית־פולשנית (Minimally Invasive Endodontics – MIE) אינה “קטנה יותר בכל מחיר”, אלא ניסיון

הספרות בנושא סיבוכים אוקולריים/אורביטליים בהקשר של השתלות בלסת העליונה נותרת דלה יחסית ברמת הראיות: רוב הדיווחים הם דיווחי מקרה או סדרות קטנות, ולכן קשה להפיק שכיחות מדויקת או מודלי סיכון “קשיחים”. למרות זאת, בשנים 2024–2025 ניכרת מגמה ברורה של איסוף וארגון ידע: מיפוי שיטתי של כל הספקטרום האופתלמולוגי סביב פרוצדורות דנטליות, ושכלול ההבנה הרב־תחומית

התפתחות זיהומים סביב שתלי שיניים מהווה אתגר משמעותי בפרקטיקה הדנטלית המודרנית. בעוד שאיבוד שתלים בשלב מוקדם קשור לרוב לכשלון באוסאואינטגרציה, הרי שאיבוד שתלים בשלב מאוחר נובע בדרך כלל מתהליכים זיהומיים - פרי-אימפלנטיטיס ואימפלנטיטיס. זיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לפני ביצוע ההשתלה חיוני לתכנון טיפול מושכל, למניעה יזומה ולשיפור הפרוגנוזה ארוכת הטווח. סוכרת לא מאוזנת מהווה

האפשרות לשיקום מבוסס שתלים במטופלים שעברו הקרנות לאזור ראש-צוואר עברה שינוי תפיסתי משמעותי בעשור האחרון. אם בעבר עצם החשיפה לקרינה נתפסה לעיתים קרובות כהתוויית-נגד כמעט מוחלטת, הרי שהספרות המודרנית מציגה תמונה מורכבת יותר: הצלחת השתלים אפשרית גם ברקמות מוקרנות, אך שיעורי הסיבוכים גבוהים יותר ותלויים בשילוב גורמים ביולוגיים, דוזימטריים ותפקודיים. הדיון העכשווי מתמקד פחות בשאלה

ניהול הדמיות בענן עבר בשנים האחרונות מהגדרה טכנית של “אחסון מרחוק” לרכיב תשתיתי מרכזי בזרימת העבודה הדיגיטלית במרפאה הדנטלית. צילומי CBCT, פנורמי, סריקות תוך-פה ותיעוד קליני כבר אינם נשמרים רק בשרת מקומי, אלא משתלבים במערכות מבוססות-ענן המאפשרות צפייה, שיתוף ותכנון טיפול מכל עמדה ובין מספר אתרים. מגמה זו משקפת תהליכים רחבים יותר בעולם הדימות

עיתוי ההשתלה וההעמסה הוא אחד המשתנים המשפיעים ביותר על הצלחת טיפול שתלים, לא משום שהוא “קסם” ביולוגי חדש, אלא משום שהוא מכתיב את תנאי האתר בזמן הפעולה, את היכולת להשיג יציבות ראשונית ואת פרופיל הסיכון לסיבוכים ביולוגיים וטכניים. בעשור האחרון – ובעיקר בשנים האחרונות, הספרות נוטה פחות לחפש “פרוטוקול מנצח אחד” ויותר להדגיש התאמה דיפרנציאלית

שיקום אזורים אחוריים בלסת העליונה מציב אתגר מוכר הנובע משילוב של ספיגת עצם לאחר עקירות ופנאומטיזציה של הסינוס המקסילרי. במשך שנים נחשבה הרמת רצפת סינוס לפתרון המרכזי במצבים של חוסר גובה עצם, אך בעשור האחרון הצטברו נתונים התומכים בשימוש בשתלים קצרים כחלופה מבוססת-ראיות במקרים מתאימים. כיום ההחלטה אינה רק אנטומית או כירורגית; היא משלבת גם