עדכונים ברפואת שיניים

מתן אלחוש מקומי הוא אחד מההליכים הדנטליים המפחידים ביותר מבחינת המתרפא. מחברי המאמר מציינים כי הכאב המורגש במהלך מתן אלחוש מקומי לילדים ניתן להפחתה בשיטות שונות, כגון מריחת חומרי אלחוש מקומיים, הסוואת המזרק, הסחת דעת באמצעות משקפיים אודיו-וויזואליים, שינוי תמיסת האלחוש המקומי וגירוי נגדי. קיימים סוגים שונים של הליכי גירוי נגדי להפחתת תפיסת הכאב

פלואוריד על שלל צורותיו משמש ברפואת השיניים כאמצעי יעיל למניעת עששת. פלואוריד בריכוזים נמוכים יותר מיושם על ידי המשתמש עצמו ואילו בריכוזים גבוהים יותר מיושם באופן מקצועי. מספר הרכבים של פלואוריד היו בשימוש, כאשר ב-20 השנים האחרונות לכה המכילה פלואור הינה הצורה הנמצאת בשימוש הרב ביותר של פלואוריד באופן מקצועי עקב יעילותה, קבלתה וקלות

הרדמה כלליתGA) ) וסדציה בהכרהCS) ) הן שתי שיטות פרמקולוגיות מוכרות המשמשות ברפואת השיניים לילדים לניהול התנהגות של חוסר שיתוף פעולה. מחברי המאמר מציינים כי המזג וההתנהגות של הילד עשויים להשפיע על ההצלחה האולטימטיבית של סדציה. גורמים רבים אחרים, כולל העדפת הרופא מטפל, העדפת ההורים, גישה למתקנים, איכות בטיחות הטיפול ועלות עשויים להוות חלק

פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי ברקמות סביב שתלים דנטליים הקשור לרובד. המצב מאופיין בדלקת ברירית סביב השתל ואובדן העצם התומכת. מחקרים אודות השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס הראו כי מצב זה הינו שכיח ומשפיע על >10 אחוז מהמתרפאים אשר סופקו להם שחזורים הנתמכים בשתלים. לצורך אבחון נאות של המחלה, נדרשת בדיקה עדינה של הרקמות הרכות סביב השתל

מחברי המאמר מדגישים כי כשל של שתלים מתואר כאובדן השתל או מצב הדורש את הסרתו. את הסיבות לכשל בשתלים ניתן לחלק לכשל ביולוגי, מכני ואִיאָטרוגֵני, כמו גם התאמה בלתי מספקת של המתרפא. קריטריונים קליניים להסרת שתלים הינם: (1) כאב במישוש, בהקשה או בעת תפקוד; (2) ניידות אופקית ו/או אנכית; (3) אובדן עצם מתקדם בלתי

מחברי המאמר מציינים, כי למרות שהשימוש בשתלים דנטליים הפך לבחירת טיפול נפוצה להחלפת שיניים חסרות, מתרפאים קשישים בוחרים בתדירות נמוכה יותר בטיפול בשתלים בהשוואה לקבוצות גיל אחרות. מצב זה יכול להיות על רקע העובדה, שמתרפאים קשישים נרתעים לעיתים קרובות מהתערבות כירורגית להתקנת שתלים בשל עלויות גבוהות יותר או בשל ידע מוגבל אודות הטיפול הכרוך

ניתן למצוא את הנגיפים מחוללי מחלת הקורונה SARS-CoV-2 בהפרשות שונות כולל הרוק, המהווה מאגר נגיפי חשוב בקרב חולים נגועים סימפטומטיים וחסרי תסמינים. מכיוון שסגל מרפאת השיניים נחשף לרוק של מתרפאים ללא תסמינים, במיוחד בעת ביצוע הליכים מייצרי אירוסולים, הוא נכלל בקרב אנשי המקצוע שנמצאים בסיכון גבוה ביותר לזיהום ב-SARS-CoV-2. כמה מחקרים מצאו כי הליכים

מאז דצמבר 2019, הנגיף האחראי ל-COVID-19 גרם למגיפה עולמית. בעוד שבני אדם מבוגרים וחולים מדוכאי חיסון חוו סימפטומים משמעותיים מהזיהום הזה, ילדים ובני נוער עם COVID-19 הינם בדרך כלל ללא תסמינים וחווים רק תסמיני נשימה קלים. מחברי המאמר מציינים כי למרות התצפית הזו, דווח על מגמה חדשה ומדאיגה בזיהומי COVID-19 בילדים. גוף גדל והולך

בשל המגפה העולמית של נגיף הקורונה, הסיכון הגבוה לזיהום צולב ולעומס יתר במתקני בתי החולים הביאו לדחיפות אמיתית להגבלת זרימת המתרפאים הדנטליים למחלקות החירום. לדברי מחברי המאמר, הקביעה לגבי מצבי החירום הייתה נתונה לפרשנות ולא ניתנו הנחיות רשמיות או קריטריונים מפורשים לתמיכה בקבלת ההחלטות. בהקשר זה, נדרשה בחינה מחודשת של מקרי החירום הדנטליים על

המצב הבלתי הפיך של חוסר שיניים מוחלט מהווה מחלה קשה ומחלישה ובעיקר הינו גורם שלילי לבריאות הפה והבריאות הכללית של בני אדם, עם השפעה רבה על איכות החיים. מחברי המאמר מציינים כי קיימים דיווחים על תחלואה ותמותה בשל היחס בין חוסר שיניים מוחלט ושלל מחלות מערכתיות. למרות ההפחתה בשכיחות אובדן שיניים מוחלט בעשור האחרון,