רפואת הפה

לדברי מחברי המאמר, טבק ואלכוהול הינם גורמי הסיכון העיקריים לקרצינומה של תאי קשקש בפה, ששיעור ההישרדות הנמוך שלו מהווה בעיה בבריאות הציבור. מדיניות בריאות כלל אירופית (קמפיין מניעה, אריזות טבק) הוקמה על מנת ליידע את האוכלוסייה אודות הסיכונים הכרוכים בצריכה. העלייה בצריכת טבק בקרב נשים והתפתחות של פרקטיקות מיניות הובילו לעלייה במקרים של סרטן

לטענת המחברים, עששת היא המחלה הזיהומית השנייה בשכיחותה, לאחר הצטננות, הפוגעת ב-2.4 מיליארד בני אדם ברחבי העולם. עששת עלולה להשפיע לרעה על החיים החברתיים, ההערכה העצמית ואיכות החיים הכללית, כולל עלייה בחרדה ודיכאון, בהשוואה לאלה עם שכיחות עששת נמוכה או בלעדיה. גורמים רבים תורמים לעששת, כולל תזונה, גורמים סוציו-דמוגרפיים, חשיפה לפלואוריד והרגלי היגיינת שיניים. לתזונה

לדברי מחברי המאמר, סוכרים תזונתיים, היגיינת פה לקויה, חינוך הורי לקוי, תנאים סוציו-אקונומיים שליליים, הכנסה משפחתית נמוכה ושימוש בתרופות קבועות הינם גורמים חשובים של סיכון גבוה לעששת השיניים. טיפול בעששת השיניים באוכלוסייה רחבה אינו זמין או בלתי ניתן להשגה לעתים קרובות, ביחוד עבור אוכלוסיות ילדים. יתרה מכך, שיתוף הפעולה מילדים במהלך טיפולי שיניים הוא

מחברי המאמר קובעים כי עקב שינויים דמוגרפיים, יצטרכו רופאי השיניים להתמקד בעתיד בטיפולים של קבוצות הטרוגניות של מתרפאים זקנים ומבוגרים מאוד. רופאי השיניים יכולים להתמודד בהצלחה עם האתגרים של קבוצת מתרפאים ספציפית זו רק בעזרת שילוב של ידע דנטלי והכשרה בינתחומית (למשל גריאטריה, אתיקה, מדעי הסיעוד וכו'). יתר על כן, מיומנויות פסיכו-סוציאלית כגון ניהול

לדברי מחברי המאמר, זיהום בנגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C (HCV) הוא זיהום הדם הכרוני הנפוץ ביותר, עם שכיחות מוערכת של 2.4 מיליון בני אדם בארצות הברית ועד 170 מיליון ברחבי העולם. בכ-25-15 אחוזים מבני האדם הנגועים ב-HCV מסולק הנגיף מהגוף בעצמו, אך רוב זיהומי ה-HCV הינם כרוניים עם עומס ויראלי שניתן לזיהוי, אלא אם כן טופל באופן

  מחברי המאמר מציינים, כי שברים בעקבות אוסטאופורוזיס קשורים לעלייה בסיכון לשברים נוספים עתידיים, שיעור תמותה גבוה ועלויות רפואיות ניכרות. נשים וגברים רבים יסבלו שברים עקב שבריריות גרמית, שניתן למנוע אם ניתן לזהות בשלב מוקדם כי הם נמצאים בסיכון. לא ניתן להגדיר בקלות את המונחים 'איכות העצם' ו'חוזק העצם' התלויים במסת העצם, המבנה, הגודל

מחברי המאמר מציינים כי גיל המעבר הגורם להפחתת אסטרוגן קשור עם השפעות שונות על הבריאות והרווחה הכללית של נשים. אלה כוללים תסמינים וָזומוטורִיים, תסמינים בדרכי השתן, הפרעות במצב הרוח, הפרעות בתפקוד המיני והשפעות קוגניטיביות. מחסור באסטרוגן קשור גם להשפעות ניכרות על חלל הפה עקב הפחתה בזרימת הרוק, העלולה לגרום לקסרוסטומיה מכיוון שהרוק הינו חיוני

במהלך השנה הראשונה של מגפת COVID-19 התמודדו אנשי מקצוע בתחום בריאות הפה עם אתגרים חדשים רבים, אך הדאגה העיקרית התמקדה בהפחתת ההעברה של נגיף הקורונה, הגורם לתסמונת נשימתית חריפה חמורהSARS-CoV-2) ) במסגרת מתן טיפולים הקשורים לבריאות הפה. מחברי המאמר מציינים כי עם הצטברות המידע על מצבים המשפיעים על בני אדם לאחר החלמה מהשלב החריף

אפטוס סטומטיטיס חוזרת (RAS) היא המחלה הדלקתית הכרונית השכיחה ביותר של רירית הפה. שכיחות המחלה נעה בין 25-5 אחוזים מכלל האוכלוסייה בתלות במתודולוגיית המחקר ובאוכלוסייה הנחקרת. הפתוגנזה של אפטוס סטומטיטיס חוזרת לא הובהרה עד כה במלואה, אך גורמים גנטיים, זיהומיים, אלרגיות, חוסר בגורמי תזונה, מחלות מערכתיות וחריגות הורמונליות עשויים להיות מעורבים. בעבר דווח כי

מחברי המאמר מציינים כי יתר לחץ דם באוכלוסיית הילדים מהווה בעיה קלינית הולכת וגוברת. לפי ההנחיות של האגודה האירופית ליתר לחץ דם, מצב זה בילדים מתחת לגיל 16 מוגדר כממוצע ערך של לחץ דם סיסטולי (SBP) ו/או דיאסטולי (DBP) ≥ אחוזון 95. בילדים מעל 16 שנים (מתבגרים), מצב זה מתייחס למדידת mmHg של ≥140