בשנים האחרונות פותחו גישות חדשות עבור פרוטוקולים להחדרת שתלים דנטליים ברפואת השיניים, במטרה לצמצם את מספר הפרוצדורות הכירורגיות ולקצר את זמן הטיפול הכולל. אחת הגישות הללו הינה החדרה מיידית של שתלים או שתל מסוג 1 לפי סיווג הצוות הבינלאומי להשתלות (ITI – International Team for Implantology) וכוללת החדרת שתלים מייד לאחר העקירה לתוך המכתשית.
לדברי מחברי המאמר בהתבסס על סקירות שיטתיות, השימוש בזירקוניה מציג תאימות ביולוגית גבוהה ומדווח כי היא מובילה להצטברות מופחתת של רובד. כן נמצא כי שתלי זירקוניה מצביעים על פרמטרים קליניים מעולים (למשל, דימום בזמן בדיקה) בהשוואה לשתלי טיטניום. לעומת זאת, שיעור השברים הקליניים דווח כגבוה יותר בהשוואה לשתלי מתכת. מלבד בחירת החומר המשמש לשתל,
לדברי מחברי המאמר, למרות שיעור ההישרדות הגבוה במחקרים רבים, תותבות הנתמכות על ידי שתלים אינן נטולות סיבוכים ותחלואה, ואריכות הימים שלהם מוגבלת לא רק על ידי סיבוכים ביולוגיים אלא גם על ידי דרישות התחזוקה של התותבות ובעיות בשיקום .סיבוכים וכשלים בשתלים מאריכים ומסבכים את תהליך הטיפול, כמו גם מסכנים את מאמצי המטפל לבצע תפקוד
מיקום שתלים בחלק האחורי חסר השיניים במקסילה עשוי להיות מאתגר בשל גובה לא מספיק של העצם השיורית. כאשר נשמרים יחסים מספקים בין הלסתות, הרמת רצפת הסינוס עשויה לייצג אפשרות בטוחה ואמינה להגדלת הגובה הזמין של העצם על מנת לאפשר מיקום של שתלים. שיטות להרמת גובה רצפת הסינוס בגישה לטרלית או טרָנסקרֵסטָאלִית נחקרו רבות מאז הצגתן,
מחברי המאמר מציינים כי הוכח כי טיפול של השתלות שיניים מהווה אפשרות טיפולית עם תוצאות צפויות ועם אחוזי הישרדות והצלחה גבוהים בטווח הארוך. עם זאת, נתונים אלה מבוססים על מחקרים העוסקים בשתלים מטיטניום. שימוש בחומר זה באזור האסתטי עשוי לרמוז על סיכון של שינויי צבע של הרקמות הרכות סביב השתל, היכולת לצפות בגוון אפרפר
לדברי מחברי המאמר, חשיבות הביופילם באטיולוגיה של פרי-אימפלנטיטיס (PI), כגורם לתגובות דלקתיות, הוכחה היטב. למרות שההרכב החיידקי הקשור לפרי-אימפלנטיטיס דומה לפריודונטיטיס, המיקרוביום סביב שתלים מורכב יותר וכולל מינים של חיידקים גרם שליליים שאינם ניתנים לגידול. למרות שרוב מקרי מחלות החניכיים מגיבים בצורה חיובית לטיפול ושומרים על חניכיים יציבות לטווח ארוך, אין זה נכון לגבי פרי-אימפלנטיטיס,
טיפולי שיניים בשוודיה מסובסדים באמצעות הסוכנות השוודית לביטוח לאומי, וסובסידיות של 6.7 מיליארד קרונות שוודיות (בערך 663 מיליון אירו) הוקצו לכ-4.2 מיליון אנשים מתוך סך האוכלוסייה הבוגרת (7.8 מיליון) בשנת 2019. שתלים דנטליים הינם בשימוש נפוץ להחלפת שיניים חסרות וההחזר הכספי הכרוך בכך היווה כ-22 אחוזים מסך הסובסידיות לטיפולי שיניים (הסוכנות השוודית לביטוח לאומי, 2021).
מחלה סביב שתלים הינה סיבוך ביולוגי מאתגר בתחום רפואת השיניים של שתלים, המתרחשת בשכיחות גבוהה יחסית ומעט אפשרויות טיפול יעילות. מחלה זו, אשר הוגדרה לאחרונה כמצב פתולוגי המשויך לרובד המתרחש ברקמות סביב שתלים דנטליים, כוללת שני סיווגים קליניים: מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס. השכיחות של מוקוזיטיס דווחה כנעה בין 50-43 אחוזים, בעוד ששכיחות פרי-אימפלנטיטיס נעה בין
מחקרים מהעבר הצביעו על כך כי שיעור ההישרדות של תותבות קבועות נתמכות בשתלים (כתרים בודדים) הינו משביע רצון. מחברי המאמר מציינים כי למרות זאת, סיבוכים הנובעים מטיפולי שתלים מהווים בעיה מטרידה הן לרופאים והן למתרפאים ומדגישים במיוחד כי כשל בבורג המחבר בין השתל לגורמי השיקום גורם לדאגה בקרב הרופאים והמתרפאים. כפי שהוצג בסקירה שיטתית
מחברי המאמר מציינים, כי מתן מרשמי אנטיביוטיקה לטיפול באופן מערכתי למניעת סיבוכים לאחר ניתוח ו/או לשם תוצאות ניתוחיות מועילות נותר נושא שנוי במחלוקת במשך עשרות שנים. הפרוטוקולים המקוריים להנחת שתלים דגלו באופן דוגמטי וכקונצנזוס במתן טיפול פרופילקטי אנטיביוטי והארכת הטיפול האנטיביוטי במהלך התקופה שלאחר הניתוח. בסקירה שיטתית שפורסמה לאחרונה, סוכם כי אין תועלת בטיפול
