לדברי מחברי המאמר, טיפול בשתלים מקובל כאפשרות טיפול צפויה ביותר לשיקום הפה בפרקטיקה הקלינית השגרתית. עם זאת, גובה עצם שאינו מספיק פוגע לעיתים קרובות בטיפול בשתל. שתלים קצרים, כחלופה לשתלים ארוכים יותר עם ניתוחים מורכבים ברכסים אטרופיים, נחשבים לגישה טיפולית פשוטה. רוב המחקרים דיווחו על שיעורי הישרדות דומים של שתלים בגודל 8 מ"מ ושל
לדברי מחברי המאמר, שתלים דנטליים דורשים נפח עצם וצפיפות מספיקים לשילוב מוצלח של אוסאואינטגרציה. שיקום פרוטתי הנתמך על שתלים בעצמות לסתות שעברו ספיגה מהווה אתגר גדול, במיוחד בלסת העליונה האחורית. הוצעו מספר טכניקות לניהול הלסת העליונה המשוחזרת כדי לשפר את היציבות של שתלים דנטליים. בין אלה, שתלים המעוגנים בזיגומה הצליחו לספק בלסת העליונה תמיכה
מחברי המאמר טוענים, כי קיימים חששות גוברים לגבי תגובת רגישות יתר לטיטניום המשמש בשתלים דנטליים. סביר יותר להניח כי תגובת אי סבילות לשתלי טיטניום טהור (דרגה 4) מייצגת בסבירות גבוהה יותר תגובתיות פרו-דלקתית של מקרופאגים של רקמות במגע עם חלקיקי תחמוצת טיטניום, המופצים לתוך הרקמה סביב השתל על ידי טריבוקורוזיה (טרנספורמציה של פני השטח
מחברי המאמר טוענים, כי ההערכה הינה שעד 2030 מספר החלפות מפרק הירך והברך יגדל לארבעה מיליון בארצות הברית בלבד. כמו כן, גם קבוצת הגיל העולמית עם השכיחות הגבוהה ביותר של אובדן שיניים הינה בני 79. מסיבות אלו, צפוי שיותר אנשי מקצוע יתמודדו עם מתרפאים עם תותבות אורטופדיות הזקוקים להחלפת שיניים בשתלים דנטליים. זיהום של
לדברי מחברי המאמר, העלייה בעמידות לתרופות אנטיביוטיות מהווה בעיה עולמית ואיום ישיר על בריאות האדם. התוצאה של חיידקים אשר פיתחו עמידות מהווה איום על שיטות טיפול מודרניות בשירותי הבריאות ומשמעות הדבר היא שמחלות רבות הופכות קשות יותר לטיפול. שימוש יתר באנטיביוטיקה מעודד התפתחות של זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה ולכן חשוב להשתמש בתרופות אלו רק
לדברי מחברי המאמר, השימוש בשתל בודד הוצע כאמצעי יעיל וטיפול שמרני יותר לשיפור השמירה והיציבות של תותבת בלסת התחתונה. אפשרות טיפול זו מצריכה עלות נוספת נמוכה, כאשר התותבת הקונבנציונלית בלסת התחתונה הופכת לתותבת על, הנשענת על שתל בודד, והיא עשויה להיות דומה לטיפול הסטנדרטי באמצעות שני שתלים ולהיחשב כחלופה בת קיימא עבור מתרפאים
בשנים האחרונות פותחו גישות חדשות עבור פרוטוקולים להחדרת שתלים דנטליים ברפואת השיניים, במטרה לצמצם את מספר הפרוצדורות הכירורגיות ולקצר את זמן הטיפול הכולל. אחת הגישות הללו הינה החדרה מיידית של שתלים או שתל מסוג 1 לפי סיווג הצוות הבינלאומי להשתלות (ITI – International Team for Implantology) וכוללת החדרת שתלים מייד לאחר העקירה לתוך המכתשית.
לדברי מחברי המאמר בהתבסס על סקירות שיטתיות, השימוש בזירקוניה מציג תאימות ביולוגית גבוהה ומדווח כי היא מובילה להצטברות מופחתת של רובד. כן נמצא כי שתלי זירקוניה מצביעים על פרמטרים קליניים מעולים (למשל, דימום בזמן בדיקה) בהשוואה לשתלי טיטניום. לעומת זאת, שיעור השברים הקליניים דווח כגבוה יותר בהשוואה לשתלי מתכת. מלבד בחירת החומר המשמש לשתל,
לדברי מחברי המאמר, למרות שיעור ההישרדות הגבוה במחקרים רבים, תותבות הנתמכות על ידי שתלים אינן נטולות סיבוכים ותחלואה, ואריכות הימים שלהם מוגבלת לא רק על ידי סיבוכים ביולוגיים אלא גם על ידי דרישות התחזוקה של התותבות ובעיות בשיקום .סיבוכים וכשלים בשתלים מאריכים ומסבכים את תהליך הטיפול, כמו גם מסכנים את מאמצי המטפל לבצע תפקוד
מיקום שתלים בחלק האחורי חסר השיניים במקסילה עשוי להיות מאתגר בשל גובה לא מספיק של העצם השיורית. כאשר נשמרים יחסים מספקים בין הלסתות, הרמת רצפת הסינוס עשויה לייצג אפשרות בטוחה ואמינה להגדלת הגובה הזמין של העצם על מנת לאפשר מיקום של שתלים. שיטות להרמת גובה רצפת הסינוס בגישה לטרלית או טרָנסקרֵסטָאלִית נחקרו רבות מאז הצגתן,
