שבר שורש אנכי (VRF) מוגדר כשבר לאורך ציר השורש של שן, שיכול להופיע כשבר לא שלם (המערב רק היבט אחד של השורש) או כשבר שלם (הנמשך מצד אחד של השורש לצד הנגדי). בשלבים מאוחרים עלול שבר בשורש להתפתח ולגרום לשן להתפצל, מצב המאופיין על ידי הפרדה של שני חלקי השורש. ללא כל ספק, שבר הוא
לדברי מחברי המאמר, טיפול שורש נחשב ככשלון כאשר למתרפא יש סימנים וסימפטומים קליניים או ראיות בצילומי רנטגן למחלת חניכיים אפיקאלית חדשה או מתמשכת. האטיולוגיה המקובלת של כשל אנדודונטי היא הִיוָותרוּת או חדירה מחדש של מיקרואורגניזמים לתוך מערכת תעלות השורש של השן. החמצה של קיום של תעלות, שגיאות פרוצדורליות, שיקום לא מספק והשפעות סביבתיות במהלך הטיפול
מחברי המאמר מציינים, כי רוב מחלות מוך השן מתפתחות כתוצאה ממחלת העששת, מצב שגורם לדלקת מוך הפיכה או בלתי הפיכה, בהתאם למצב הזיהום של המוך. באופן קונבנציונלי, במרפאה, מומלץ טיפול ויטאלי במוך וטיפול שורש (RCT) לשיניים קבועות במבוגרים עם דלקת מוך הפיכה ובלתי הפיכה, בהתאמה. עם זאת, שלא כמו בבדיקה פתולוגית, הסימנים והתסמינים הקליניים,
לדברי מחברי המאמר, מטרת המילוי התלת מימדי של תעלת השורש על ידי איטום המעבר מהתעלה אל האפקס של השן, הינה למנוע כניסה מחדש של מיקרואורגניזמים למערכת השורש. חומרים המשמשים עבור המילוי חייבים להיות תואמים מבחינה ביולוגית ולא נספגים, על מנת שיוכלו לשמש כגורם אוטם במעבר בין אזור הסתימה לרקמה הפריאפיקלית. לצמנטים תפקיד חשוב באיטום כל
לדברי מחברי המאמר, עם תוחלת החיים הגדלה של האוכלוסייה, המטרה המרכזית של טיפולי השיניים הינה שימור השיניים הטבעיות ותמיכה בתפקודים חיוניים של הפה לאורך הזיקנה. לכן, ישנו צורך חיוני במחקרים ארוכי טווח אודות שיניים העוברות טיפול שורש, במיוחד במסגרות הקליניות הלא-אקדמיות הנפוצות, בהן רוב האוכלוסייה מקבלת טיפול. הקמת רשתות מחקר מבוססות מרפאה אפשרה את
מחברי המאמר מציינים כי באוכלוסיה הכללית בוצעו מחקרי תוצאות מרובים, לגבי טיפול שורש לא ניתוחיNSRCT) ) עם תוצאות משתנות. מספר גורמים משפיעים על ההבדלים הללו כולל התוצאה הנמדדת, עיצוב המחקר, משך המעקב ומיומנות וניסיון הרופא מטפל. שיעור ההצלחה של טיפולי שורש אלו נע בין 85-75 אחוזים, בתלות בקריטריונים המוקפדים אשר היו בשימוש. אחוז השיניים
ביצוע טיפול אנדודונטי כרוך לעיתים קרובות במצבים בהם השיניים סבלו מפגיעה משמעותית כגון נזק עקב עששת, טראומה ופגיעות פֵּרִיאָפִּיקָלִיוֹת. אובדן חומר השן שמתקיים לאחר אירועים אלה עלול לפגוע בשימור וברטנציה הדרושים לשם תהליכי השיקום, מצב הדורש החדרת מבנה לתוך השורש לשם חיזוק התאחיזה של חומר השיקום של כותרת השן. בשיניים שעברו טיפול אנדודונטי קיימת
מחברי המאמר קובעים כי אובדן תאחיזה ואובדן שיניים מתרחשים לעיתים רחוקות במתרפאים שעברו טיפולי חניכיים. עם זאת, איבוד שיניים אינו מתרחש באופן אחיד בכל המתרפאים ומתרכז באלו הנמצאים בסיכון. גורמי סיכון הקשורים למתרפא הינם למשל גיל, פולימורפיזם של אינטרלוקין 1, עישון, נוכחות לא סדירה בטיפולי חניכיים תומכים (SPC) ושליטה אישית בביופילם. גורמי סיכון הקשורים
מספר וריאציות מורפולוגיות של שורשי השיניים ותעלות השורש במלתעות המנדביולריות דווחו בספרות כולל נוכחות של ערוצים רדיקולריים, קונפיגורציה בצורת C, תעלות פורקציה, רמיפיקציות אפיקליות, מורפולוגיה של שלושה שורשים ותעלות כפולות. תעלות כפולות מסווגות בדרך כלל בתצורה של Vertucci מסוג V ומתייחסות לנוכחות תעלת שורש שנייה הממוקמת על הצד הלינגבאלי וקיים סיכוי גבוה יותר שתתגלה
מחברי המאמר מציינים, כי אנדודונטיה הינו מקצוע מתגמל אך יכול להיות לעיתים מאתגר, כאשר תעלות מסוידות גורמות לחלק מאתגרים אלה. עקיפת הסתיידות יכולה לגרום לתסכול אפילו לקלינאים המוכשרים ביותר. עקיפת חסימות אלה היא תהליך גוזל זמן ומפרך. על מנת לסייע בבעיה זו, פותחו טכניקות שונות, אך הן זכו להצלחה מוגבלת. מכיוון שהצלחת הטיפול האנדודונטי
