עגבת הינה מחלה זיהומית חיידקית הנגרמת על ידי חיידקי Treponema pallidum, שתוארו לראשונה בסוף המאה ה-15. מחלה זו נחשבת לאחד הזיהומים הנפוצים ביותר המועברים במגע מיני (STI) ברחבי העולם, עם כ-6 מיליון מקרים חדשים בכל שנה בקרב מתבגרים ומבוגרים. שיעורי השכיחות השתנו וגדלו במידה ניכרת בין מדינות ואוכלוסיות שונות בעשורים האחרונים. השכיחות המשוערת הנמוכה
מחברי המאמר מציינים כי הכרזת ארגון הבריאות העולמי על COVID-19 כמגיפה הביאה להגבלות על השימוש במכשירים מסוימים ופרוצדורות מרכזיות ברפואת השיניים, אשר הביאו לדאגה בקרב ספקי השרות הרפואי והמתרפאים כאחד, והובילו לשינויים משמעותיים ארוכי טווח בדפוסי זרימת העבודה ולתצורה מחודשת של הפעילות. הרגולטורים ורשויות הבריאות ביססו את ההנחיות שיצאו בהקשר זה על מחקרים המצביעים
מצבי היפרגליקמיה מגבירים את הזיהום ברקמות הפריודונטליות ומובילים לאובדן הרסני של העצם השולית באמצעות צבירת מוצרי קצה מתקדמים לגליקמיה. גם במצבים של רמה גבוהה של גליקמיה קיימת הפרעה לדיפרנציאציה של תאים מזנכימאליים פּלוריפוטנטיים לאוסטאובלסטים, ובכך קיים עיכוב במערכת של תיקון העצם ותיתכן פגיעה ביציבותם של שתלים. אי לכך, נתפסת רמת הגליקמיה כשיקול חשוב לקביעת
מספר איגודים מקצועיים ממליצים על מתן שוטף של שירותי רפואה מונעת למבוגרים, כגון מתן חיסונים (למשל שפעת), בדיקת סרטן (למשל ממוגרפיה) ומעקב אחר ניהול מחלות. היתרונות בקבלת שירותים אלו תועדו היטב ונקשרו בירידה בתחלואה ובתמותה. לדוגמא, קבלה קבועה של בדיקת המוגלובין (HbA1c) בקרב מבוגרים עם סוכרת (DM) הוכחה כמשפרת את מצב הלב וכלי הדם
מחלות סביב שתלים מהוות סיבוך ביולוגי נפוץ שיכול להפחית את ההצלחה ארוכת הטווח של השתלות שיניים. מחברי המאמר מציינים כי בסקירה שיטתית ומטה אנליזה שנערכה לאחרונה דווח על שכיחות ברמת המתרפאים של מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס כ-65 אחוזים ו-47 אחוזים בהתאמה. שתי המחלות, מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס, מהוות מצבים דלקתיים של הרקמות סביב השתל
קסרוסטומיה מוגדרת כיובש בפה הנובע מהפחתה בהפרשת הרוק. הרוק משחק תפקיד חשוב בבריאות הפה. בנוסף להיותו מורכב מ-99% מים הוא מכיל אנזימי עיכול, תרכובות אנטי מיקרוביאליות, נוגדנים, אלקטרוליטים וגורמי בופר. הרוק מסייע במניעת ארוזיה וכיבים של ריריות החניכיים ותומך ברמינרליזציה ששל השיניים. ללא תפקוד רגיל של הרוק, עולה הסיכון לעששת השיניים ומחלות פה אחרות
הליטוזיס או ריח רע מהפה הוא סימפטום בו קיים ריח נשימה לא נעים בצורה ניכרת עקב מחלה בסיסית אורלית או מערכתית. מהימנות הנתונים האפידמיולוגיים הרלוונטיים הועמדה בספק, אך על פי מספר דיווחים שכיחות ההליטוזיס הינה בין 65-50 אחוזים מאוכלוסיית העולם אשר חוו את הבעיה הזו, שעלולה להוביל לסטיגמה חברתית ולאובדן ביטחון עצמי. התערבויות מרובות
ניהול מוקדם של נגעי עששת שלא עברו קוויטציה מחייב בראש ובראשונה את היכולת לזהות אותם. אסטרטגיית האבחון הסטנדרטית, בדיקה חזותית ומישוש, אינה מאפשרת בדרך כלל גילוי נגעים מוקדמים בפני שטח בלתי ניתנים לגישה (למשל, אזורים פרוקסימליים). שיטה נפוצה נוספת לאיתור נגעים בשלבים מוקדמים על פני שטח פרוקסימליים ולהערכת היקפם היא באמצעות צילומי נשך. בעוד
לדברי מחברי המאמר, אמון המתרפאים בספקי שירותי הבריאות שלהם הוא מרכיב מכריע ביחסי מטפל-מטופל והוכח כגורם משמעותי בקבלה של המתרפאים ושירותי הטיפול. היחסים בין רופא השיניים למתרפא אינם חריגים במובן זה. חוסר האמון של האדם ברופא השיניים מהווה חסם עיקרי לאבטחת השירותים הדנטליים והוא נקשר לחרדה דנטלית, דפוסי שימוש לא עקביים ותאימות לקויה. לאור
במספר מחקרים עלתה ההערכה, כי רופאי השיניים האמריקניים רושמים אופיואידים בתדירות גבוהה ובכמויות גדולות מהנדרש. בשנת 2016, למשל, שיעור המרשמים הדנטליים של אופיואידים ל-1000 בני אדם היה גבוה פי 50 בארצות הברית בהשוואה לבריטניה, בין היתר מכיוון שרופאי שיניים בארצות הברית רושמים לעתים קרובות אופיואידים לאחר הליכים שגרתיים, כגון עקירות של שיניים טוחנות שלישיות.
