פרי-אימפלנטיטיס מוגדר כמצב פתולוגי הקשור לרובד המשפיע על הרקמות סביב שתלים דנטליים ומאופיין בדלקת ברירית סביב השתל ובאובדן מתמשך של העצם התומכת. נמצא כי לפרי-אימפלנטיטיס ישנה שכיחות גבוהה בקרב מתרפאים עם שתלים במשך תקופות זמן ממושכות, וכאשר לא ניתן טיפול נכון, התקדמות המחלה מתבצעת על פי דפוס לא לינארי ומואץ, אשר יכול בסופו של
קיימת נטייה הולכת וגוברת למקם שתלים של שן אחת באזור האסתטי מייד לאחר עקירת שן הרוסה, רצוי בשילוב עם שיקום זמני מיידי. מחברי המאמר מציינים, כי סקירה שיטתית שפורסמה, בה בוצע ניתוח מאוחד של מחקרים, הדגימה כי מיקום שתלי שיניים באופן מיידי והצבת שיקום זמני באזור האסתטי הביא לאובדן עצם מופחת מעט סביב השתל,
מחברי המאמר מציינים כי לאחרונה גדל העניין המדעי בפתרונות חלופיים של תותבות הנתמכות בשתלים, שמטרתן להפחית את הפגיעה במתרפאים כגון תותבות קבועות עם שלוחת קָנְטִילֵבֵר. השימוש בשלוחת קָנְטִילֵבֵר מתאים למצבים בהם קיום של פער מזיו-דיסטלי מוגבל מונע את המיקום של שני שתלים סמוכים או נועד להימנע מהליכים כירורגיים נרחבים יותר כגון הרמת רצפת הסינוס
מחברי המאמר קובעים, כי המידע הקיים בנושא התוצאות ארוכות הטווח בעקבות טיפול כירורגי של פרי-אימפלנטיטיס הינו מוגבל. הנתונים הזמינים מבוססים על הערכות רטרוספקטיביות או על מדגמים בגודל מוגבל. בדיווחים אלה הוערכו פרוטוקולי טיפול שונים, כולל דבריטמנט עם דש פתוח, חיסול או צמצום הכיס וגישות של שחזור. אמנם הנתונים מכל המחקרים מצביעים על כך שניתן
על פי התוכנית המשותפת של האו"ם בנושא דיווח על HIV ומחלת האיידס, ההערכה היא כי עד שנת 2018 היו ברחבי העולם כ-37.9 מיליון (44.0-32.7 מיליון) בני אדם שחיו עם HIV, מביניהם 62 אחוזים היו בעלי גישה לטיפול. בנוסף, המספר הממוצע של מקרי מוות מהמחלה ברחבי העולם צנח מכ-1.8 מיליון בשנת 2005 ל-770,000 בשנת 2018.
מטרת הטיפול בסביבת השתל הדנטלי היא לחסל מצבי דלקת ולמנוע איבוד נוסף של העצם בסביבת השתל. לדברי מחברי המאמר, הוכח כי טיפול לא ניתוחי של פרי-אימפלנטיטיס אינו יעיל במניעת אובדן נוסף של עצם ודימום בעקבות בדיקה באתרי השתלים הנגועים, ולכן לעיתים קרובות יש צורך בהתערבות כירורגית על מנת לספק גישה נאותה לשם דקונטמינציה כימית
מניתוח נתוני הרישום בשוודיה עולה כי לשמונה אחוז מקרב הנבדקים בגיל 70 ומעלה יש שתל דנטלי אחד לפחות, ממצא המדגיש כי הטיפול בשתלים הינו אסטרטגית טיפול נפוצה לשם החלפת שיניים חסרות. למרות הדיווחים לגבי התוצאות החיוביות של השימוש בשתלים דנטליים באופן כללי, הראו מחקרים גם כי סיבוכים טכניים וביולוגיים הינם אירועים לא נדירים. הערכות
מספר אסטרטגיות הוצעו במהלך השנים האחרונות על מנת להתגבר על מגבלות ממדי העצם הזמינה להצבת שתלים דנטליים. אסטרטגיות אלה כוללות ניתוחי אוגמנטציה של העצם הכרוכה לעיתים בהשתלות עצם, רגנרציה מונחית של עצם, אוסטאוגנזה, הרמת גובה רצפת הסינוס וטרנספוזיציה של העצב המנדיבולרי. לפי הדיווחים, טכניקות כאלה היו בשיעורי הצלחה גבוהים בדרך כלל בטיפולי השתלות, אך
מספר מחקרים על האטיולוגיה של מחלות סביב שתלים מצביעים על כך שהתגובה הדלקתית סביב שתלים קשורה לנוכחות ביופילם חיידקי. לפיכך, בקרת הרובד נכונה מהווה גורם מפתח לשמירה על בריאות הרקמות סביב שתלים. מחברי המאמר מציינים, כי במחקר קודם נעשתה הערכה לגבי יכולת הגישה לטיפולי היגיינה סביב שחזורים חלקיים קבועים הנתמכים על ידי שתלים של
בקרב בני אדם מחוסרי שיניים אשר משתמשים בתותבות-על הנסמכות על שתלים בלסת התחתונה נמצאו שיפורים תפקודיים לטווח הקצר הן בלעיסה, בכוח הנשיכה (BF) ובאיכות חיים הקשורה לבריאות הפה ואיכות חיים הקשורה לבריאות הפה OHRQoL)). לדברי מחברי המאמר, ניתן לאמת שיפורים אלה על ידי הערכת התפקוד המסטיקטורי (MF), אותו ניתן לקבוע בשני אופנים: באופן אובייקטיבי
