כללי

  תסמונת הפה השורף (BMS) הינה פגיעה של כאב כרוני, המשפיעה בעיקר על נשים בגיל המעבר או לאחר גיל המעבר. המצב הוגדר על ידי האגודה הבינלאומית לחקר הכאב (IASP), כתחושת צריבה כרונית תוך-אורלית שאין לה סיבה מזוהה לא במצב מקומי או מערכתי או במחלה. הכאב הנגרם על ידי תסמונת הפה השורף כורך בעיקר את

לדברי מחברי המאמר, המחלות מסכנות החיים הנפוצות ביותר באזורי הפה והלסת הינם זיהומים חריפים. ניהול מוצלח של זיהומים כאלה מורכב מאבחון בזמן, חיסול של הגורם הבסיסי וניקוז, וזיהוי של המיקרואורגניזמים הרווחים בנגע לשם טיפול אנטיבקטריאלי ממוקד. במהלך השנים האחרונות גדל מספר החולים שנפגעו בזיהומים כאלו, ובנוסף, מהלך וחומרת הזהומים המקסילופציאליים הפכו מורכבים יותר. ידוע

לדברי המחברים, החשיפה הראשונה של אדם לאופיואידים הינה לעתים קרובות באמצעות מרשם מרופא השיניים, מצב שעלול להתחיל מסלול לעבר שימוש ממושך או בעייתי באופיואידים. למרות שמשככי כאבים לא אופיואידים כגון פרצטמול ואיבופרופן מומלצים לכאבי שיניים, רופאי שיניים בארצות הברית ממשיכים לרשום אופיואידים בשיעורים גבוהים פי כמה מאלה שבמדינות אחרות. מצב זה מדאיג במיוחד, בהתחשב

מחברי המאמר קובעים, כי שכיחות עששת השיניים נותרה גבוהה בהרבה מדינות, למרות המודעות המוגברת לחשיבות בריאות הפה, השיפור בחינוך לבריאות השיניים והשימוש בפלואוריד בתור אמצעי מניעה. למרות שעששת השיניים הינה מצב שעשוי להשפיע על בני האדם בכל שלב בחיים, עששת לא מטופלת בקרב תלמידי בית ספר עם מערכת שיניים מעורבת עלול להוביל לזיהום אורלי

לדברי המחברים, ארגון הבריאות העולמי (WHO 2015) פרסם את הנחיותיו לצריכת סוכרים למבוגרים וילדים, שהתבססה על סקירות שיטתיות מקיפות של ראיות. הסקירה השיטתית המבוססת על כמות צריכת הסוכרים והסיכון לעששת כללה נתונים שפורסמו בין השנים 2011-1950. בהתבסס על עדויות מתונות, התקבלה המלצה חזקה להגביל את צריכת הסוכרים החופשיים לפחות מ-10 אחוזים מצריכת האנרגיה. יתרה

מחברי המאמר מציינים, כי עששת השיניים נותרה אחת מבעיות בריאות הפה הנפוצות ביותר. דיאטה, במיוחד כזו המכילה פחמימות מתסיסות, מהווה גורם סיכון מרכזי להתפתחות עששת בגיל הרך. במהלך השנה הראשונה לחיים, מומלץ על תזונת חלב, שהינו המקור העיקרי של חומרים מזינים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ על הנקה בלעדית למשך שישה חודשים והאכלה משלימה;

לדברי מחברי המאמר, הקשר בין מחלות כרוניות לבין בריאות הפה זכה לתשומת לב רבה. קשרים אלה תוארו בעיקר באמצעות המודל הביו-רפואי, המציג את התהליכים הביולוגיים הקשורים למחלות הפה ולמחלות מערכתיות. עם זאת, גישה זו אינה מביאה בחשבון את הגורמים בהופעת המחלה והתקדמותה. לדוגמה, עדויות על הקשר בין בריאות הפה לבין בריאות המערכתית מצביעות על

לדברי המחברים, סרטן הפה גורם לחלק ניכר מהתחלואה והתמותה העולמית של סרטן. ברחבי העולם, מהווה סרטן הפה 300,000 מקרים (2.1 אחוזים מהכלל העולמי) ו-145,000 מקרי מוות בשנה. בין אלה, קרצינומה של תאי קשקש בפה מהווה 90 אחוזים מכלל סוגי סרטן הפה והיא מתרחשת בדרך כלל בחלל הפה. למרות התקדמות רפואית גדולה בעשורים האחרונים לשיפור

לדברי מחברי המאמר, בהסתמך על אנטומיה וטופוגרפיה, סרטן הראש והצוואר מגדיר גידולים ממאירים בדרכי העיכול העליונות, כולל אלו של חלל הפה, הלוע והגרון. סרטן הראש והצוואר הינו הגידול הממאיר התשיעי בשכיחותו בעולם. טיפולי סרטן הראש והצוואר משפיעים לא רק על תפקודי הפה של המתרפאים כגון בליעה ודיבור, אלא גם על תפקודם הקוסמטי והפסיכולוגי. תופעות

לדברי המחברים, מספר גורמים תורמים לצורך המוגבר בטיפולי פה בקרב בני אדם מבוגרים. האובדן המתקדם של יכולת היגיינת הפה עם הגיל קשור למספר גדל והולך של מחלות נלוות, הגבלות ידניות וירידה קוגניטיבית, אך גם להזנחה של הפה, מכיוון שהמתרפאים שמים לב פחות להיגיינת הפה שלהם ולבעיות בריאות הפה המתקדמות שעלולות להתרחש. בני אדם מבוגרים