מחברי המאמר מציינים, כי ההגדרה של מוקוזיטיס סביב שתלים (PM) אשר ניתנה בסדנא העולמית בשנת 2017 הינה: נגע דלקתי של הרירית המקיפה שתל דנטלי בתוך העצם בהעדר אובדן של העצם השולית סביב השתל בו המיקרוביוטה האורלית מייצגת את הגורם האטיולוגי העיקרי. מצב זה הינו שכיח ופוגע בין 43 אחוזים ברמת המטופל לבין 37.7 אחוזים ברמת
מחברי המאמר קובעים כי במשך עשרות שנים, רק מונחים אובייקטיביים שימשו להגדרת ההצלחה של שתלים. אולם לאחרונה, התפיסות ושביעות הרצון של המתרפאים החלו להיחשב כקריטריונים חיוניים להערכת תוצאות הטיפול של שתלים. מדדי תוצאות הקשורים למתרפא (PROMs) משמשים כאינדיקטור סובייקטיבי להשפעת הטיפולעל רווחתו ואיכות חייו (QoL). מהסיבה הזו, נחשבים מדדי התוצאות לבעלי קשר הדוק למדדי איכות
לדברי מחברי המאמר, סקירה שיטתית עדכנית בה השתמשו בהגדרת המקרה של פרי-אימפלנטיטיס העריכה את שכיחות המחלה ב-10.1 אחוזים ברמת המתרפא וב-5.4 אחוזים ברמת השתל. נמצא גם שבמתרפאים אשר מצייתים לתוכניות תחזוקה רגילות יש כמעט חצי מהשכיחות החציונית של פרי-אימפלנטיטיס, לעומת אלו שאינם מצייתים להוראות (9.0 אחוזים לעומת 18.8 אחוזים). לכן לדעתם חשוב לזהות סוגים
המחברים מציינים כי תותבות בלסת התחתונה הנשענות על שתל בודד (SIMO) עשויות להוות טיפול שתלים יעיל, פשוט וזול יחסית לבעלי תותבות שלמות שלא היה להם ניסיון טוב עם תותבות לא יציבות בלסת התחתונה. תוצאות הטיפול נראות דומות לתוצאות עם תותבות סטנדרטיות על גבי שני שתלים במשך תקופות קצרות טווח, אך חסרים נתונים על התוצאות
מחברי המאמר מציינים, כי הסיבה האטיולוגית העיקרית לסיבוכים ביולוגיים סביב שתלים דנטליים, היא התיישבותם של מיקרואורגניזמים על השתל. היווצרות הביופילם הזה על פני השתל עלולה לגרום לדיסביוזה של החיידקים בצמוד לרקמות הרכות. מחקרים רבים מצביעים על כך שמיקרואורגניזמים הינם גורם אטיולוגי חשוב ועיקרי לא רק בתהליך ההתפתחות אלא גם ההתקדמות של דלקת סביב השתל.
לדברי מחברי המאמר, מחקרים רבים הוכיחו ששתלים דנטליים מסוגלים להגביר את תפקוד הלעיסה, את ההערכה העצמית, החיים החברתיים ואיכות חיים של מתרפאים. חתך המחקר עולמי הצביע על כך שלא רק שבקרב רופאים כלליים שמתחילים לבצע טיפול שתלים, אלא גם בקרב רופאים בטווח זמן של 2-0 שנים מסיום הלימודים נמצא אחוז גבוה של ביצוע הנחת
מחברי המאמר מציינים, כי שתלים דנטליים הינם אפשרות אמינה לטיפול בחסר שיניים חלקי ומוחלט, אולם לעיתים העצם הזמינה אינה מספיקה לשם החדרת שתלים בקוטר רגיל וקיים צורך בטכניקות ניתוחיות של רגנרציה נוספת של עצם. שתלים בקוטר צר (NDI) מהווים טיפול חלופי לכך. שתלים אלו הינם בדרך כלל בקוטר של פחות מ-3.5 מ"מ ולמרות שיעורי
על פי מחברי המאמר, מתן אנטיביוטיקה לפני ניתוחי שתלים הינו בין הגורמים הביולוגיים שבהם ניתן לסייע בהפחתת שיעור הכשלים הכרוכים בטיפולי שתלים דנטליים. למתן אנטיביוטיקה יש גם תפקיד מניעתי וגם טיפולי בניהול מתרפאים הזקוקים לשתלים. כיום, האנטיביוטיקה הנפוצה ביותר ברפואת שיניים היא אמוקסיצילין. כמו בכל שימוש באנטיביוטיקה, רופא השיניים צריך להיות מודע לתופעות הלוואי האפשריות
לדברי מחברי המאמר, הטיפול בשתלים דנטליים בליווי תותבות וטיפולים שיקומיים שונים, מציעים יתרונות רבים לבני אדם נטולי שיניים ובעלי משנן חלקי ומגיעים להישגים גבוהים במדדים האסתטיים והתפקודיים לאחר איבוד השיניים. למרות שהשתלת שיניים הינה בטוחה, צפויה, ונחשבת לנוהל מבוסס מחקרית, עם אחוזי הצלחה של למעלה מ-90 אחוזים, סיבוכים הנובעים מהתקנת שתלים נחשבים בין האתגרים הגדולים
לדברי מחברי המאמר, השתלות שיניים נחשבות בדרך כלל לטיפול בטוח להחלפת שיניים חסרות. זאת בעקבות הפיתוח של פני שטח משופרים, המאפשרים אוסאואינטגרציה ניתנת לחיזוי וכן תוכניות טיפול אופטימליות, שמטרתן הן תפקוד והן אסתטיקה. עם זאת, תנאי מוקדם להצלחה הינו בהנחת היסוד של קיום קפדני של תכניות טיפול מקצועיות לתחזוקה. הביטחון בטיפול שתלים מתבטא לא רק
