מחברי המאמר מציינים כי הפרעות באזור הטמפורומנדיבולי (MDs) משפיעות על כ-12-5 אחוזים מהמתרפאים, כאשר כ-70 אחוזים מהמקרים הללו מתאימים לאבחון של מיאלגיה במפרק (TMD-M), מצב הכרוך בכאב שרירים עם אופי של כאב עמום שיכול להיות מושפע ממידת הניידות של הלסת והתפקוד של המתרפא. רוב המקרים של TMD-M אינם קשורים לשינויים דלקתיים כלשהם, מה שמוביל לאפשרות
מחברי המאמר מדגישים כי ההתפתחויות הקליניות שעלולות להתרחש לאחר הזרקת חומרי אלחוש מקומי בתוך הפה (ILIA) כוללות סיבוכים מערכתיים ומקומיים. בין הסיבוכים המקומיים ניתן למנות השפעות על העיניים, טריזמוס של שרירי הלעיסה, כאב, זיהום, פראסטזיה ושיתוק של הפנים (FP). מתרפאים המפתחים שיתוק אינם מסוגלים להזיז את שרירי ההבעה בצד הפגוע, מה שמשנה את תפקוד השפתיים
מחברי המאמר מציינים כי מדי שנה ישנם כ-145,000 ו-96,000 מקרי מוות ברחבי העולם, עקב קרצינומה של הפה ו/או הלוע, בהתאמה. שיעורי ההישרדות לחמש שנים הם 85 אחוזים עבור גידולים מקומיים, 68 אחוזים עבור גידולים אזוריים ו-40 אחוזים עבור גידולים רחוקים של סרטן הפה ו/או הלוע, המסתכמים בשיעור הישרדות כוללים של 50 אחוזים לחמש שנים. עד
לדברי מחברי המאמר, סקירה שיטתית עדכנית בה השתמשו בהגדרת המקרה של פרי-אימפלנטיטיס העריכה את שכיחות המחלה ב-10.1 אחוזים ברמת המתרפא וב-5.4 אחוזים ברמת השתל. נמצא גם שבמתרפאים אשר מצייתים לתוכניות תחזוקה רגילות יש כמעט חצי מהשכיחות החציונית של פרי-אימפלנטיטיס, לעומת אלו שאינם מצייתים להוראות (9.0 אחוזים לעומת 18.8 אחוזים). לכן לדעתם חשוב לזהות סוגים
המחברים מציינים כי תותבות בלסת התחתונה הנשענות על שתל בודד (SIMO) עשויות להוות טיפול שתלים יעיל, פשוט וזול יחסית לבעלי תותבות שלמות שלא היה להם ניסיון טוב עם תותבות לא יציבות בלסת התחתונה. תוצאות הטיפול נראות דומות לתוצאות עם תותבות סטנדרטיות על גבי שני שתלים במשך תקופות קצרות טווח, אך חסרים נתונים על התוצאות
מחברי המאמר מציינים, כי הסיבה האטיולוגית העיקרית לסיבוכים ביולוגיים סביב שתלים דנטליים, היא התיישבותם של מיקרואורגניזמים על השתל. היווצרות הביופילם הזה על פני השתל עלולה לגרום לדיסביוזה של החיידקים בצמוד לרקמות הרכות. מחקרים רבים מצביעים על כך שמיקרואורגניזמים הינם גורם אטיולוגי חשוב ועיקרי לא רק בתהליך ההתפתחות אלא גם ההתקדמות של דלקת סביב השתל.
לדברי מחברי המאמר, התפיסה העצמית של ילדים לגבי האסתטיקה, ההערכה העצמית והקבלה החברתית מתחילה בסביבות גיל שמונה, עם קריטריונים דומים לאלו של המבוגרים. לגבי האסתטיקה של החיוך באופן ספציפי, מצבים לא רגילים כגון דיאסטמה או צפיפות נחשבים כגורמים לחוסר שביעות רצון. מנשך חוֹפֶה אופקי (overjet) מוגדל גורם אף הוא לדאגה אסתטית בילדים עם שיניים מעורבות.
מחלת סיוגרן (SjD) היא לדברי מחברי המאמר מחלה אוטואימונית כרונית שאינה מדבקת הפוקדת ≥0.01 אחוז מהאוכלוסייה בארצות הברית. SjD מסווג לפי זיהוי של ירידה בייצור דמעות ו/או רוק, פיתוח נוגדנים עצמיים ומחלה לימפוציטית מוקדית בתוך רקמת בלוטת הרוק ובקשר עם ממצאים משמעותיים בבלוטות. האטיולוגיה של מחלה זו הקיימת בעיקר בנשים מיוחסת לשילוב של גורמי רגישות
מחברי המאמר מציינים, כי עובדים בשירותי הרפואה (HCW) בכלל ובמסגרות רפואת השינייםDHCWs) ) בפרט, נוטים לחוות פגיעות של דקירת מחט NSIs)), ובכך להגדיל את הסיכון שלהם לחשיפה ליותר מ-20 סוגי של זיהומים, אך הנתונים הספציפיים עליהם בספרות הינם מועטים. בעבר דווח על שכיחות עולמית של 43 אחוזים דקירות מחט בקרב העוסקים ברפואת השיניים, וזו המהווה
מחברי המאמר מציינים, כי אנדוקרדיטיס זיהומית (IE) הינה מחלה זיהומית של החיפויים הפנימיים או המסתמים של הלב. בעבר, לפני פיתוח התרופות האנטיביוטיות, התמותה מהמחלה הייתה קרוב ל-100 אחוז. למרות ההתקדמות ברפואה המודרנית, התמותה נותרה גבוהה ומוערכת בסביבות 25 אחוזים במהלך אשפוז בבית החולים וכמעט 50 אחוזים במעקב של שנה אחת. תסמינים של IE כוללים חום,
