שתלים

לדברי המחברים, השימוש בתותבות חלקיות נשלפות (RPD) כטיפול לשיקום דנטלי חלקי אינו תמיד משביע רצון בשל חסרונותיו, כגון רטנציה לא מספקת, חוסר יציבות, והצטברות שאריות מזון. זאת למרות שכמה מחברים דיווחו כי מתרפאים עם תוספת דיסטלית לתותבת הפגינו שיפור בתפקוד הלעיסה בהשוואה למתרפאים עם קשתות שיניים קצרות. ניתן להתגבר על בעיות של תותבות חלקיות נשלפות

מחברי המאמר מציינים, כי על פי נתוני הפדרציה הבינלאומית לסוכרת (IDF), בשנת 2021 כ-537 חיו עם סוכרת מיליון מבוגרים ברחבי העולם. מבין שלושת הסוגים העיקריים של דיאבטס מליטוס, השכיחה ביותר היא סוכרת מסוג 2 (T2DM), ומהווה למעלה מ-90 אחוזים מכלל המקרים. במהלך השנים האחרונות, מחקרים in vivo ו-in vitro הוכיחו כי המיקרו-סביבה של סוכרת עלולה

לדברי מחברי המאמר, הצבת שתלים דנטליים בלסת העליונה הקדמית הינה תהליך מאתגר, עקב קיום תכוף של נפחי רקמות לא מספיקים ודרישות אסתטיות גבוהות. דווחו התערבויות כירורגיות שונות על מנת לייעל את התוצאות הקליניות, להגביל את התחלואה ולפשט את ההליך, כולל סוג (או תזמון) הצבת השתל בהתייחסות לעקירת השיניים, עיצוב המתלה הכירורגי, שילוב עם אוגמנטציה של

לדברי מחברי המאמר, עששת הינה הסיבה הדומיננטית ביותר לכאב שיניים ואיבוד שיניים בקרב מבוגרים. שן עם עששת עמוקה זקוקה לעיתים קרובות לטיפול אנדודונטי. כאשר בשן קיים נזק רב שאינו ניתן לשחזור בשל התוצאות הקליניות הצפויות, ניתן להחליפה באמצעות תותבת קבועה על גבי שתל של שן בודדת. עם זאת, על הרופא לבחור באם טיפול אנדודונטי

לדברי מחברי המאמר, החלפת שיניים בשתלים המשמשים לאחר מכן כאביזרי בסיס בהליכי שיקום, כרוכה בסיכונים להתפתחות סיבוכים טכניים וביולוגיים. מספר מחקרים דיווחו על הסיבוכים הטכניים ו/או הביולוגיים הנפוצים ביותר המתרחשים ומשפיעים על חלקי השיקום והשחזורים הנתמכים בשתלים. נמצא כי סיבוכים טכניים, הכוללים אובדן רטנציה (התרופפות או ניתוק בורג) והתקלפות שבבים של חומר הָוֵנִיר, מתרחשים

מחברי המאמר מציינים כי בעקבות כנס הקונצנזוס האחרון בנושא מחלות החניכיים ומחלות סביב שתלים, הוגדר פרי-אימפלנטיטיס כמצב פתולוגי סביב שתלים דנטליים המאופיין בדלקת ברקמת החיבור סביב השתל ואובדן מתקדם של העצם התומכת. פרי-אימפלנטיטיס היא מחלה עם שכיחות הולכת וגוברת שאם אינה מטופלת, מובילה לאובדן השתלים. הגורמים האטיולוגיים של זיהומים סביב שתלים דומים לאלה המעורבים

מחברי המאמר מציינים כי המטרה העיקרית של הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס הינה לפתור את הנגע הדלקתי ברקמות סביב השתל, אשר הוכח כאפשרי בניסויים פרה-קליניים. טיפול מוצלח בפרי-אימפלנטיטיס, המתבטא בהפחתת הדימום בעת בדיקה ו/או היעדר איבוד עצם נוסף, הוכח הן במחקרים תצפיתיים והן בניסויים מבוקרים אקראיים. בנוסף לריפוי הנגע של פרי-אימפלנטיטיס, תוצאה רצויה נוספת היא התחדשות של

לדברי מחברי המאמר, טיפול בשתלים מקובל כאפשרות טיפול צפויה ביותר לשיקום הפה בפרקטיקה הקלינית השגרתית. עם זאת, גובה עצם שאינו מספיק פוגע לעיתים קרובות בטיפול בשתל. שתלים קצרים, כחלופה לשתלים ארוכים יותר עם ניתוחים מורכבים ברכסים אטרופיים, נחשבים לגישה טיפולית פשוטה. רוב המחקרים דיווחו על שיעורי הישרדות דומים של שתלים בגודל 8 מ"מ ושל

לדברי מחברי המאמר, שתלים דנטליים דורשים נפח עצם וצפיפות מספיקים לשילוב מוצלח של אוסאואינטגרציה. שיקום פרוטתי הנתמך על שתלים בעצמות לסתות שעברו ספיגה מהווה אתגר גדול, במיוחד בלסת העליונה האחורית. הוצעו מספר טכניקות לניהול הלסת העליונה המשוחזרת כדי לשפר את היציבות של שתלים דנטליים. בין אלה, שתלים המעוגנים בזיגומה הצליחו לספק בלסת העליונה תמיכה

מחברי המאמר טוענים, כי קיימים חששות גוברים לגבי תגובת רגישות יתר לטיטניום המשמש בשתלים דנטליים. סביר יותר להניח כי תגובת אי סבילות לשתלי טיטניום טהור (דרגה 4) מייצגת בסבירות גבוהה יותר תגובתיות פרו-דלקתית של מקרופאגים של רקמות במגע עם חלקיקי תחמוצת טיטניום, המופצים לתוך הרקמה סביב השתל על ידי טריבוקורוזיה (טרנספורמציה של פני השטח