ניתן לחלק כשלים בשתלים דנטליים למצבים ביולוגיים וטכניים. סיבוכים ביולוגיים מוגדרים כחוסר יכולת של רקמת המאחסן להקים או לתחזק אינטגרציה עם שתלים דנטליים, כולל פגיעה בתפקוד השתל עקב תהליכים ביולוגיים המשפיעים על העצם התומכת והרקמות הרכות. יתר על כן, כשלים ביולוגיים מחולקים לכשלים מוקדמים ומאוחרים. אובדן שתל מוקדם נחשב באם הכשל מתרחש לפני או
מחלות סביב שתלים מהוות סיבוך ביולוגי נפוץ שיכול להפחית את ההצלחה ארוכת הטווח של השתלות שיניים. מחברי המאמר מציינים כי בסקירה שיטתית ומטה אנליזה שנערכה לאחרונה דווח על שכיחות ברמת המתרפאים של מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס כ-65 אחוזים ו-47 אחוזים בהתאמה. שתי המחלות, מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס, מהוות מצבים דלקתיים של הרקמות סביב השתל
קסרוסטומיה מוגדרת כיובש בפה הנובע מהפחתה בהפרשת הרוק. הרוק משחק תפקיד חשוב בבריאות הפה. בנוסף להיותו מורכב מ-99% מים הוא מכיל אנזימי עיכול, תרכובות אנטי מיקרוביאליות, נוגדנים, אלקטרוליטים וגורמי בופר. הרוק מסייע במניעת ארוזיה וכיבים של ריריות החניכיים ותומך ברמינרליזציה ששל השיניים. ללא תפקוד רגיל של הרוק, עולה הסיכון לעששת השיניים ומחלות פה אחרות
הליטוזיס או ריח רע מהפה הוא סימפטום בו קיים ריח נשימה לא נעים בצורה ניכרת עקב מחלה בסיסית אורלית או מערכתית. מהימנות הנתונים האפידמיולוגיים הרלוונטיים הועמדה בספק, אך על פי מספר דיווחים שכיחות ההליטוזיס הינה בין 65-50 אחוזים מאוכלוסיית העולם אשר חוו את הבעיה הזו, שעלולה להוביל לסטיגמה חברתית ולאובדן ביטחון עצמי. התערבויות מרובות
על פי הנחיות הפעולה הנוכחיות שפורסמו על ידי איגוד האורתודונטים האמריקני, נחשבים סוגי הדימות האבחנתי הבאים כחלק מהתיעוד האבחוני האורתודונטי: צילומי רנטגן בתוך הפה ו/או פנורמיים להערכת מצב והתפתחות השיניים והאיברים התומכים ברקמות הקשות, וזיהוי כל חריגות דנטליות או פתולוגיה. הדמיה רדיוגרפית על מנת לאפשר הערכה יחסית של הגודל, הצורה והמיקום של הרקמות הקשות
מאז המאה השמונה עשרה, שימשו טכניקות של מטבעים קונבנציונאליים לרישום הגיאומטריה התלת ממדית של הרקמות הדנטליות. עם זאת, קיימות שגיאות פוטנציאליות שונות כתוצאה מרישום מעוות, בחירת שגויה של בסיס המטבע, יחס לא נכון של אבקה למים והתרחבות הגבס. למרות שהליך זה נחשב טריוויאלי ומבוסס ברפואת השיניים, קיימות מספר בעיות כגון נורמות הבטיחות הביולוגיות לחיטוי,
תחזוקת החניכיים (PM) מהווה תכנית של ביקורים סדירים עם פרוצדורות סלקטיביות שמטרתן לשמור על בריאות החניכיים עם סיום הטיפול הפריודונטלי (APT). תחזוקת החניכיים נועדה למנוע התקדמות של מחלת החניכיים ולמזער את אובדן השיניים. בהתבסס על פגישות קבועות לטיפול בתחזוקה בהתאמה אישית ולפי גורמים הקשורים למתרפא ולשיניים, משטר קליני תקופתי זה כולל אנמנזה יסודית, הערכה
מנקודת מבט אפידמיולוגית, מחלת חניכיים חמורה הינה המצב השישי בשכיחותו בעולם ומשפיעה על 11.2 אחוזים מאוכלוסיית הבוגרים העולמית. שכיחות מחלת החניכיים החמורה נאמדת בכ-7.8 אחוזים בארצות הברית וב-18.7 אחוזים בצרפת. מחברי המאמר טוענים, כי בנוסף להיותה גורם נפוץ לאובדן שיניים במבוגרים, מחלת החניכיים החמורה עלולה גם להשפיע לרעה על הבריאות הכללית על ידי הגדלת
ניהול מוקדם של נגעי עששת שלא עברו קוויטציה מחייב בראש ובראשונה את היכולת לזהות אותם. אסטרטגיית האבחון הסטנדרטית, בדיקה חזותית ומישוש, אינה מאפשרת בדרך כלל גילוי נגעים מוקדמים בפני שטח בלתי ניתנים לגישה (למשל, אזורים פרוקסימליים). שיטה נפוצה נוספת לאיתור נגעים בשלבים מוקדמים על פני שטח פרוקסימליים ולהערכת היקפם היא באמצעות צילומי נשך. בעוד
סיבוכים ביולוגיים ומכניים עשויים להופיע לעתים קרובות במהלך תפקודם של שתלים דנטליים בקרב 32.4 אחוזים מהם ברמת השתל ו-34.6 אחוזים ברמת המתרפא. מוקוזיטיס סביב השתל נחשבת לאירוע הפיך ומוגדרת כדלקת של הרירית באזור השתל בהיעדר אובדן רציף של העצם השולית. פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי המתרחש ברקמות סביב שתלים דנטליים, המאופיין בדלקת של הרירית סביב
