איכות שינה ירודה, כמו בחולים עם אינסומניה, נחשבת לגורם סיכון למספר מצבים, כגון דמנציה, מחלות לב וכלי דם, השמנת יתר וכאב כרוני. נדודי שינה מוגדרים כתופעה של קושי חוזר בהתחלת השינה, תחזוקתה וגיבושה או איכותה המתרחשים למרות קיום של זמן והזדמנות נאותים לשינה, וכתוצאה מכך צורה כלשהי של פגיעה בפעילות של שעות היום. מצב
לדברי מחברי המאמר, עקירה כירורגית של השן הטוחנת השלישית היא אחת ההתערבויות הנפוצות ביותר מבין ניתוחי הפה. בני אדם צעירים ובריאים עוברים הליך זה לצורך טיפול מונע. תלונות לאחר הניתוח מתרחשות לעתים קרובות עם שכיחות של עד 30 אחוזים. לפחות במשך 7-5 ימים לאחר הניתוח, נפגעת רווחתם ואיכות חייהם של בני אדם בריאים כתוצאה
לדברי מחברי המאמר, חולים העוברים טיפול ארוך טווח בגלוקוקורטיקואידים (LTGC) עלולים להיות בסיכון לחוות משבר של האדרנל עקב דיכוי ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-האדרנל, וכתוצאה מכך לסבול מאי ספיקת משנית של יותרת הכליה. במסגרת רפואת השיניים של בתי החולים, מתרפאים הנוטלים LTGC, עשויים להידרש לטיפול עבור זיהומים אודונטוגניים או לפרוצדורות כירורגיות סביב השיניים או הלסתות. בתקופות
מחברי המאמר מציינים, כי עקירת שיניים כלואות היא אחת הפרוצדורות הנפוצות ביותר בטיפול שיניים שגרתי של כירורגית הפה. בקרב 30-20 אחוזים מהאוכלוסייה קיימת שן טוחנת תחתונה שלישית כלואה, עם שכיחות גבוהה יותר בנשים בגלל הלסתות הקטנות יותר. היווצרות מאוחרת של טוחנות שלישיות והתפתחות גודל הלסת התחתונה אינה מאפשרת מספיק מקום לבקיעה תקינה. כתוצאה מכך, לעיתים
לדברי מחברי המאמר, השיניים השכיחות ביותר שנפגעות במצבים פתולוגיים, הן הטוחנות השלישיות בלסת התחתונה, ולשם ביצוע עקירות של השיניים האלו ניתן אלחוש מקומי. הליך זה גורם לרוב לרמת חרדה גבוהה אצל המתרפאים, העלולה להוביל לתחושת כאב מוגברת, וכן לשינויים חריפים במערכת העצבים האוטונומית במהלך ההליך הניתוחי. השימוש בתרופות משככות כאבים וביצוע התערבויות אלו תחת הרגעה
מחברי המאמר מציינים, כי דום נשימה חסימתי בשינה (OSA) מהווה בעיה בבריאות הציבור, המשפיעה על מספר הולך וגדל של בני אדם. הפרעה זו של מערכת הנשימה הקשורה לשינה מאופיינת באפיזודות חוזרות של חסימה מלאה (אפניאה) או חלקית (היפונואה) של דרכי הנשימה העליונות בעת השינה. לדברי מחברי המאמר, קיימת הערכה כי בין 15 אחוזים ל-30 אחוזים
לדברי מחברי המאמר, אחת הפגיעות הדנטליות הקשות ביותר הינה אבולסיה, מצב בו השן נעקרה לחלוטין מהמכתשית שלה (ברוב המקרים אל מחוץ לפה). מבחינה קלינית המכתשית נמצאת ריקה או מלאה בקריש. אירוע זה גורם לנזק חמור לרקמות התומכות ולמבנה העצם, אשר במקרה של ילדים או מתבגרים, עלול להשפיע אף על צמיחת הפנים. שיניים קדמיות מקסילריות נמצאות
מחברי המאמר מציינים, כי צפון אמריקה נמצאת במשבר של שימוש באופיואידים, אשר מהווה דאגה רבה לבריאות ובטיחות הציבור. ברפואת השיניים, מתרפאים רבים מקבלים מרשם לאופיואידים בפעם הראשונה לטיפול בכאב חריף, לאחר ניתוח של עקירת שיניים כלואות, אשר מביא לעיתים קרובות למרשם של מספר עודף של כדורי אופיואידים, ובכך להגדלת הסיכון לשימוש לרעה ולהתמכרות. כאבי שיניים
מחברי המאמר מתארים, כי ביספוספונטים מפחיתים את ספיגת העצם על ידי פעולה ישירה על פעילות אוסטאוקלסטית, וכאנלוגים לפירופוספטים סינתטיים, הנקשרים להידרוקסיאפטיט של העצם. תרופות אלו נמצאות בשימוש מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, לטיפול, בין היתר, בגרורות בעצמות, סרטן ריאות, מיאלומה נפוצה, מחלת פאג'ט, ושליטה מטבולית במחלות מטבוליזם ובעיקר לטיפול ומניעה של אוסטיאופורוזיס ואוסטיאופניה. אוסטאונקרוזיס
לדברי מחברי המאמר, המונח הפרעה טמפורומנדיבולרית (TMD) משמש לציון קיום של כאב או חוסר תפקוד אורופציאלי הכרוכים בשרירי הלעיסה, המפרק הטמפורומנדיבולריTMJ) ) ומבנים המזוהים איתם. בשל האופי הכרוני ותסמינים תכופים של מחלות נלוות, TMD משפיע לרעה על איכות החיים הקשורה לבריאות הפה. הפרעה זו משפיעה על 15-10 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת הכללית, עם השכיחות הגבוהה
