כירורגיה

מחברי המאמר מציינים, כי צפון אמריקה נמצאת במשבר של שימוש באופיואידים, אשר מהווה דאגה רבה לבריאות ובטיחות הציבור. ברפואת השיניים, מתרפאים רבים מקבלים מרשם לאופיואידים בפעם הראשונה לטיפול בכאב חריף, לאחר ניתוח של עקירת שיניים כלואות, אשר מביא לעיתים קרובות למרשם של מספר עודף של כדורי אופיואידים, ובכך להגדלת הסיכון לשימוש לרעה ולהתמכרות. כאבי שיניים

מחברי המאמר מתארים, כי ביספוספונטים מפחיתים את ספיגת העצם על ידי פעולה ישירה על פעילות אוסטאוקלסטית, וכאנלוגים לפירופוספטים סינתטיים, הנקשרים להידרוקסיאפטיט של העצם. תרופות אלו נמצאות בשימוש מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, לטיפול, בין היתר, בגרורות בעצמות, סרטן ריאות, מיאלומה נפוצה, מחלת פאג'ט, ושליטה מטבולית במחלות מטבוליזם ובעיקר לטיפול ומניעה של אוסטיאופורוזיס ואוסטיאופניה. אוסטאונקרוזיס

לדברי מחברי המאמר, המונח הפרעה טמפורומנדיבולרית (TMD) משמש לציון קיום של כאב או חוסר תפקוד אורופציאלי הכרוכים בשרירי הלעיסה, המפרק הטמפורומנדיבולריTMJ) ) ומבנים המזוהים איתם. בשל האופי הכרוני ותסמינים תכופים של מחלות נלוות, TMD משפיע לרעה על איכות החיים הקשורה לבריאות הפה. הפרעה זו משפיעה על 15-10 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת הכללית, עם השכיחות הגבוהה

מחברי המאמר מציינים כי תקופת הריפוי שלאחר עקירה כירורגית של השן הטוחנת השלישית בלסת התחתונה קשורה לתגובה דלקתית אינטנסיבית. תהליך זה אחראי על התפתחות כאבים לאחר הניתוח, נפיחות בפנים וטריזמוס, המשפיעים לרעה על איכות החיים של המתרפאים במהלך 10-7 ימים לאחר הניתוח. סימנים ותסמינים אלו הינם תוצאה של פצע הניתוח ומשך הניתוח עצמו, כתוצאה

לדברי מחברי המאמר, חרדה דנטלית מדורגת במקום השני בקרב בני אדם הסובלים מהפרעות חרדה, אחרי החשש מפני דיבור מול קהל. מחקרים הצביעו על כי ניתן להעריך את התפלגות החרדה הדנטלית בקרב האוכלוסייה בגרמניה באופן הבא: ל-60-80 אחוזים בקירוב ישנה תחושה של פחד מביקור אצל רופא השיניים, ולפי ההערכות 10-5 אחוזים מהאוכלוסייה נמנעים לחלוטין מטיפולי

לדברי מחברי המאמר, קרצינומה של תאי קשקש של הפהOSCC) ) הינה הניאופלזיה הממאירה השכיחה ביותר של חלל הפה. מספר גורמי סיכון נקשרו להתפתחות של OSCC, כאשר בראש ובראשונה עישון או לעיסת טבק (עם או בלי betel / אגוז areca) ולאחריו צריכת אלכוהול נחשבים כיום לשני גורמי הסיכון החשובים ביותר המעורבים באטיולוגיה של המחלה. נגיפי

לדברי מחברי המאמר, האבחון והניהול הפוטנציאלי של תסמינים אוטולוגיים במתרפאים עם הפרעות טמפורומנדיבולריות (TMDs) מהווים אתגר עבור רופאי השיניים, מומחים לכאב אורופציאלי ורופאי אף אוזן גרון. הפרעות טמפורומנדיבולריות הינן קבוצה של מצבים קליניים המשפיעים על שרירי הלעיסה, המפרק הטמפורומנדיבולרי (TMJ) ומבנים נלווים. התסמין השכיח ביותר שמדווח על ידי המתרפאים הוא כאב שעשוי להקרין לאוזניים,

המחברים מציינים כי גורם ביולוגי (BA) מוגדר כ"חומר העשוי מאורגניזם חי או התוצרים שלו ומשמש למניעה, אבחון או טיפול בסרטן ומחלות אחרות." מקורות ביולוגיים ל-BA כוללים נוגדנים מונו-קלונליים, חלבונים אנושיים או כימיים או וריאציות של מיזוג ביניהם. גורמים ביולוגיים הם סוג נרחב של תרופות, המשמשות לטיפול במגוון מצבים, כולל סרטן, מחלות נוירולוגיות, הפרעות דרמטולוגיות

מחברי המאמר מציינים, כי האגודה האמריקאית של מנתחי הפה והלסת הגדירה את אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות MRONJ)) כחשיפה של עצם נמקית בחלל הפה, או כמצב בו ניתן להגיע לעצם דרך פיסטולה תוך או חוץ-אורלית למשך זמן מתמשך (בתוך תקופה של שמונה שבועות לאחר הזיהוי הקליני), בחולים הנוטלים כעת או טופלו בעבר בתרופות נוגדות ספיגה

בהתבסס על מספר השתלים החדשים הניתנים בכל שנה לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת שיניים של שתלים 2020 (כ-3 מיליון), ושיעור הכישלון הכולל (כ-5 אחוזים), מעריכים המחברים שמדי שנה מתרחשים כשלים בכ-150,000 שתלים בארצות הברית, מה שמוביל לעלות נוספת ונטל רב של ניתוחים משניים. זיהוי הסיכון לאובדן שתל לפני ניתוח ההשתלה עשוי לסייע לרופאי השיניים בהתאמת