שתלים

לדברי מחברי המאמר, מחקרים רבים הוכיחו ששתלים דנטליים מסוגלים להגביר את תפקוד הלעיסה, את ההערכה העצמית, החיים החברתיים ואיכות חיים של מתרפאים. חתך המחקר עולמי הצביע על כך שלא רק שבקרב רופאים כלליים שמתחילים לבצע טיפול שתלים, אלא גם בקרב רופאים בטווח זמן של 2-0 שנים מסיום הלימודים נמצא אחוז גבוה של ביצוע הנחת

מחברי המאמר מציינים, כי שתלים דנטליים הינם אפשרות אמינה לטיפול בחסר שיניים חלקי ומוחלט, אולם לעיתים העצם הזמינה אינה מספיקה לשם החדרת שתלים בקוטר רגיל וקיים צורך בטכניקות ניתוחיות של רגנרציה נוספת של עצם. שתלים בקוטר צר (NDI) מהווים טיפול חלופי לכך. שתלים אלו הינם בדרך כלל בקוטר של פחות מ-3.5 מ"מ ולמרות שיעורי

על פי מחברי המאמר, מתן אנטיביוטיקה לפני ניתוחי שתלים הינו בין הגורמים הביולוגיים שבהם ניתן לסייע בהפחתת שיעור הכשלים הכרוכים בטיפולי שתלים דנטליים. למתן אנטיביוטיקה יש גם תפקיד מניעתי וגם טיפולי בניהול מתרפאים הזקוקים לשתלים. כיום, האנטיביוטיקה הנפוצה ביותר ברפואת שיניים היא אמוקסיצילין. כמו בכל שימוש באנטיביוטיקה, רופא השיניים צריך להיות מודע לתופעות הלוואי האפשריות

לדברי מחברי המאמר, הטיפול בשתלים דנטליים בליווי תותבות וטיפולים שיקומיים שונים, מציעים יתרונות רבים לבני אדם נטולי שיניים ובעלי משנן חלקי ומגיעים להישגים גבוהים במדדים האסתטיים והתפקודיים לאחר איבוד השיניים. למרות שהשתלת שיניים הינה בטוחה, צפויה, ונחשבת לנוהל מבוסס מחקרית, עם אחוזי הצלחה של למעלה מ-90 אחוזים, סיבוכים הנובעים מהתקנת שתלים נחשבים בין האתגרים הגדולים

לדברי מחברי המאמר, השתלות שיניים נחשבות בדרך כלל לטיפול בטוח להחלפת שיניים חסרות. זאת בעקבות הפיתוח של פני שטח משופרים, המאפשרים אוסאואינטגרציה ניתנת לחיזוי וכן תוכניות טיפול אופטימליות, שמטרתן הן תפקוד והן אסתטיקה. עם זאת, תנאי מוקדם להצלחה הינו בהנחת היסוד של קיום קפדני של תכניות טיפול מקצועיות לתחזוקה. הביטחון בטיפול שתלים מתבטא לא רק

מחברי המאמר מציינים, כי שחזור הנתמך בשתל שן בודדת בחלק הקדמי של הלסת העליונה הינו טיפול מבוסס לאובדן שיניים, אשר הוכיח שיעור הישרדות גבוה, למרות שמציג רמת סיכון גבוהה מבחינה אסתטית. שחזורים הנתמכים בשתלים אלה צריכים לספק יציבות הן בסביבת השתל הגרמית והן ברקמות הרכות, כמו גם אינטגרציה הרמונית עם השיניים השכנות. מבני מתכת

מחברי המאמר מתארים כי האינדיקציה הראשונית העיקרית לשימוש בהשתלות דנטליות שעברו אוסאואינטגרציה הייתה חוסר שיניים בקשת מלאה. האינדיקציות לשימוש בשתלים דנטליים הורחבו לתותבות על ולתמיכת שתלים בכתר יחיד או יחידות מרובות של תותבת קבועה במתרפאים עם חסר שיניים חלקי. יחד עם הגיוון של היישומים הקליניים של השתלים, הגיעו אף פרסומים רבים המדווחים על הביצועים

לדברי מחברי המאמר, טיפולים הכוללים תותבות קבועות הנתמכות בשתלים (FDPs) מגלים ביצועים טובים ועשויים להיחשב כאפשרות טיפול מתועדת היטב להחלפת שן אחת יחידה או מספר שיניים חסרות. התוצאות הקליניות המדווחות של שחזורים כאלו כוללים את משך הישרדותם, כלומר באם השחזורים היו עדיין במקומם בעת בדיקת המעקב, והצלחתם, כלומר האם השחזורים עדיין היו שלמים וללא

לדברי מחברי המאמר, שמירה על המצב הבריא של הרקמות המקיפות שתלים דנטליים היא אחת האסטרטגיות העיקריות לתחזוקה שלהם לטווח הארוך. עם זאת, מטרה זו אינה ניתנת להשגה בקלות בשל זיהומים ברקמות החניכיים העלולים להפריע לתפקוד האוסאואינטגרציה של שתלים. דלקת של הרקמה הרכה סביב השתל יוצרת מצב הפיך הנקרא מוקוזיטיס, המאופיין בדימום בעת בדיקת מחדר,

מחברי המאמר קובעים, כי ניתוחי שתלים בעזרת מחשב (CAIS) כוללים שני מסלולים טכנולוגיים עיקריים, סטטיים ודינמיים, הנבדלים ביניהם בדרך כלל. המסלול הדינמי של הניתוח (d-CAIS) מוגדר כניווט בזמן אמת במהלך האוסטאוטומי ואילו הטכנולוגיה של ניתוח סטטי (S-CAIS) משתמשת במדריך כירורגי להנחיית האוסטאוטומי והתקנת השתלים. שתי המערכות נמצאות כיום בשימוש נרחב ותועדו היטב על מנת לעזור