לדברי מחברי המאמר, המונח הפרעה טמפורומנדיבולרית (TMD) משמש לציון קיום של כאב או חוסר תפקוד אורופציאלי הכרוכים בשרירי הלעיסה, המפרק הטמפורומנדיבולריTMJ) ) ומבנים המזוהים איתם. בשל האופי הכרוני ותסמינים תכופים של מחלות נלוות, TMD משפיע לרעה על איכות החיים הקשורה לבריאות הפה. הפרעה זו משפיעה על 15-10 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת הכללית, עם השכיחות הגבוהה
מחברי המאמר מציינים כי תקופת הריפוי שלאחר עקירה כירורגית של השן הטוחנת השלישית בלסת התחתונה קשורה לתגובה דלקתית אינטנסיבית. תהליך זה אחראי על התפתחות כאבים לאחר הניתוח, נפיחות בפנים וטריזמוס, המשפיעים לרעה על איכות החיים של המתרפאים במהלך 10-7 ימים לאחר הניתוח. סימנים ותסמינים אלו הינם תוצאה של פצע הניתוח ומשך הניתוח עצמו, כתוצאה
לדברי מחברי המאמר, חרדה דנטלית מדורגת במקום השני בקרב בני אדם הסובלים מהפרעות חרדה, אחרי החשש מפני דיבור מול קהל. מחקרים הצביעו על כי ניתן להעריך את התפלגות החרדה הדנטלית בקרב האוכלוסייה בגרמניה באופן הבא: ל-60-80 אחוזים בקירוב ישנה תחושה של פחד מביקור אצל רופא השיניים, ולפי ההערכות 10-5 אחוזים מהאוכלוסייה נמנעים לחלוטין מטיפולי
לדעת מחברי המאמר, ייתכן מאוד שדלקת או זיהום בחלל הפה משפיעים על בלוטת התריס, בהתבסס על הקשר האנטומי ביניהם. במציאות, מחלות מבניות כגון ציסטה בצינור הטירו-גלוסוס וכן מחלות דלקתיות של בלוטת התריס כמו תירואידיטיס תת-חריפה לאחר זיהומים של מסלול העיכול והנשימה העליונים נגרמים בעקבות היחסים האנטומיים הללו. לדבריהם, במחקר בו נבדק הקשר בין המצב
מחברי המאמר מציינים, כי הזדקנות אוכלוסיית העולם מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לאובדן שיניים והפרעות שינה. אובדן שיניים מלא משפיע בעיקר על אוכלוסיות הקשישים. בנוסף, כמעט מחצית מהאוכלוסייה המבוגרת מתלוננת על הפרעות שינה, כגון דום נשימה חסימתי בשינה(OSA) . שני המצבים הכרוניים האלו הינם בעלי השלכות שליליות חמורות לגבי איכות החיים. בניסוי קליני שנערך
לדברי מחברי המאמר, הטריאדה האפידמיולוגית של עששת הגיל הרך מורכבת מקיומה של שן רגישה, מיקרואורגניזמים קריוגניים ופחמימות מתסיסות, ובעיקר סוכרים חופשיים לאורך תקופה. האטיולוגיה הרב-פקטוריאלית מתמתנת על ידי מגוון של התנהגויות חברתיות/התנהגותיות (עוני, אוריינות בריאותית נמוכה, חשיפות תכופות לסוכר בין הארוחות, האכלה מבקבוק המכיל סוכר לפני השינה, הנקה לילית ותכופה יותר מעבר ל-12 חודשים).
לדברי מחברי המאמר, מחלת העששת נותרה אתגר משמעותי עבור בני אדם מבוגרים בארצות הברית ובעולם כולו. במחקר של Global Burden of Disease נמצא, שמשנת 1990 עד 2015 הייתה עלייה של 45 אחוזים בשנות החיים עם מוגבלות, וזאת עקב עששת לא מטופלת בשיניים קבועות. עששת לא מטופלת בשיניים קבועות בעולם דורגה כמצב השכיח ביותר שעבר
לדברי מחברי המאמר, קרצינומה של תאי קשקש של הפהOSCC) ) הינה הניאופלזיה הממאירה השכיחה ביותר של חלל הפה. מספר גורמי סיכון נקשרו להתפתחות של OSCC, כאשר בראש ובראשונה עישון או לעיסת טבק (עם או בלי betel / אגוז areca) ולאחריו צריכת אלכוהול נחשבים כיום לשני גורמי הסיכון החשובים ביותר המעורבים באטיולוגיה של המחלה. נגיפי
לדברי מחברי המאמר, האבחון והניהול הפוטנציאלי של תסמינים אוטולוגיים במתרפאים עם הפרעות טמפורומנדיבולריות (TMDs) מהווים אתגר עבור רופאי השיניים, מומחים לכאב אורופציאלי ורופאי אף אוזן גרון. הפרעות טמפורומנדיבולריות הינן קבוצה של מצבים קליניים המשפיעים על שרירי הלעיסה, המפרק הטמפורומנדיבולרי (TMJ) ומבנים נלווים. התסמין השכיח ביותר שמדווח על ידי המתרפאים הוא כאב שעשוי להקרין לאוזניים,
המחברים מציינים כי גורם ביולוגי (BA) מוגדר כ"חומר העשוי מאורגניזם חי או התוצרים שלו ומשמש למניעה, אבחון או טיפול בסרטן ומחלות אחרות." מקורות ביולוגיים ל-BA כוללים נוגדנים מונו-קלונליים, חלבונים אנושיים או כימיים או וריאציות של מיזוג ביניהם. גורמים ביולוגיים הם סוג נרחב של תרופות, המשמשות לטיפול במגוון מצבים, כולל סרטן, מחלות נוירולוגיות, הפרעות דרמטולוגיות
