כירורגיה

מחברי המאמר מציינים כי מניעת אובדן העצם השולית (MBL) חשובה להימנעות חשיפה של משטחי שתלים מחוספסים (שהינם אידיאליים לאוסאואינטגרציה) לסביבת הפה. היווצרות ביופילם אורלי על אזורים קשים אלו ונוכחות גורמי סיכון שונים הן מקומיים והן של המאכסן עלולה לעורר התפתחות מחלה סביב השתל. בעבר הוצעו מספר גורמים המשפיעים על אבדן העצם אותם יש להבין. הוצע

מחברי המאמר מציינים כי הפרעות באזור הטמפורומנדיבולי (MDs) משפיעות על כ-12-5 אחוזים מהמתרפאים, כאשר כ-70 אחוזים מהמקרים הללו מתאימים לאבחון של מיאלגיה במפרק (TMD-M), מצב הכרוך בכאב שרירים עם אופי של כאב עמום שיכול להיות מושפע ממידת הניידות של הלסת והתפקוד של המתרפא. רוב המקרים של TMD-M אינם קשורים לשינויים דלקתיים כלשהם, מה שמוביל לאפשרות

מחברי המאמר מדגישים כי ההתפתחויות הקליניות שעלולות להתרחש לאחר הזרקת חומרי אלחוש מקומי בתוך הפה (ILIA) כוללות סיבוכים מערכתיים ומקומיים. בין הסיבוכים המקומיים ניתן למנות השפעות על העיניים, טריזמוס של שרירי הלעיסה, כאב, זיהום, פראסטזיה ושיתוק של הפנים (FP). מתרפאים המפתחים שיתוק אינם מסוגלים להזיז את שרירי ההבעה בצד הפגוע, מה שמשנה את תפקוד השפתיים

מחברי המאמר מציינים כי מדי שנה ישנם כ-145,000 ו-96,000 מקרי מוות ברחבי העולם, עקב קרצינומה של הפה ו/או הלוע, בהתאמה. שיעורי ההישרדות לחמש שנים הם 85 אחוזים עבור גידולים מקומיים, 68 אחוזים עבור גידולים אזוריים ו-40 אחוזים עבור גידולים רחוקים של סרטן הפה ו/או הלוע, המסתכמים בשיעור הישרדות כוללים של 50 אחוזים לחמש שנים. עד

לדברי מחברי המאמר, שיעורי סרטן הפה והלוע (OPC) עלו באוסטרליה במשך כמה עשורים, כמו במדינות מפותחות אחרות. ברור לדעתם כי זיהום ספציפי בנגיף הפפילומה האנושי (HPV) הינו גורם סיכון מרכזי עבור סרטן זה, בעיקר הגנוטיפים 16 ו-18. עד כה זוהו מעל 200 גנוטיפים של HPV, מתוכם 13 מסווגים כקבוצה I של הגורמים המסרטנים על ידי

מחברי המאמר מציינים, כי קורקינטים חשמליים מהווים חלופה תחבורה חסכונית וידידותית לסביבה, אך מעוררים דאגה מהותית לגבי כמות הפציעות הנלוות לשימוש בהם. הקליטה המהירה של קורקינטים אלו בארצות הברית מאז 2017 והשקת שיתוף הנסיעות מתכתבת עם העלייה בדיווחים על פציעות קשורות, וברחבי העולם מתעוררת מגמה דומה. באוסטרליה, שם החלה תכנית שיתוף הנסיעות בשנת 2018, דווח

לדברי מחברי המאמר, אנדוקרדיטיס זיהומי (IE) הינה מחלה עם שכיחות שנתית משוערת של 10-3 מקרים ל-100,000 פרטים ומאופיינת על ידי תחלואה ותמותה גבוהים (כ-30 אחוזים במהלך שנת המעקב הראשונה). למרות ש-IE נחשב תהליך דלקתי מובהק, הרי שהפתופיזיולוגיה שלו מבוססת על פלישת חיידקים לאנדותל של הלב שנפגע בעבר על ידי טרשת של המסתמים, על ידי קדחת

מחברי המאמר מציינים כי עקירת שיניים, פשוטה או כירורגית, הינה הליך נפוץ בפרקטיקה הקלינית של הכירורגיה של הפה והלסת. סיבוכים שונים עשויים להתלוות להליך זה, הן בעת והן לאחר הניתוח, כאשר דימום הוא בין הסיבוכים הפוטנציאליים לאחר עקירה הדורש טיפול. אירוע זה יכול להיפתר באמצעים המוסטטיים קונבנציונליים (כלומר לחץ גזה או תפרים). עם זאת, שיטות

איכות שינה ירודה, כמו בחולים עם אינסומניה, נחשבת לגורם סיכון למספר מצבים, כגון דמנציה, מחלות לב וכלי דם, השמנת יתר וכאב כרוני. נדודי שינה מוגדרים כתופעה של קושי חוזר בהתחלת השינה, תחזוקתה וגיבושה או איכותה המתרחשים למרות קיום של זמן והזדמנות נאותים לשינה, וכתוצאה מכך צורה כלשהי של פגיעה בפעילות של שעות היום. מצב

לדברי מחברי המאמר, עקירה כירורגית של השן הטוחנת השלישית היא אחת ההתערבויות הנפוצות ביותר מבין ניתוחי הפה. בני אדם צעירים ובריאים עוברים הליך זה לצורך טיפול מונע. תלונות לאחר הניתוח מתרחשות לעתים קרובות עם שכיחות של עד 30 אחוזים. לפחות במשך 7-5 ימים לאחר הניתוח, נפגעת רווחתם ואיכות חייהם של בני אדם בריאים כתוצאה