מחלה סביב שתלים הינה סיבוך ביולוגי מאתגר בתחום רפואת השיניים של שתלים, המתרחשת בשכיחות גבוהה יחסית ומעט אפשרויות טיפול יעילות. מחלה זו, אשר הוגדרה לאחרונה כמצב פתולוגי המשויך לרובד המתרחש ברקמות סביב שתלים דנטליים, כוללת שני סיווגים קליניים: מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס. השכיחות של מוקוזיטיס דווחה כנעה בין 50-43 אחוזים, בעוד ששכיחות פרי-אימפלנטיטיס נעה בין
מחקרים מהעבר הצביעו על כך כי שיעור ההישרדות של תותבות קבועות נתמכות בשתלים (כתרים בודדים) הינו משביע רצון. מחברי המאמר מציינים כי למרות זאת, סיבוכים הנובעים מטיפולי שתלים מהווים בעיה מטרידה הן לרופאים והן למתרפאים ומדגישים במיוחד כי כשל בבורג המחבר בין השתל לגורמי השיקום גורם לדאגה בקרב הרופאים והמתרפאים. כפי שהוצג בסקירה שיטתית
מחברי המאמר מציינים, כי מתן מרשמי אנטיביוטיקה לטיפול באופן מערכתי למניעת סיבוכים לאחר ניתוח ו/או לשם תוצאות ניתוחיות מועילות נותר נושא שנוי במחלוקת במשך עשרות שנים. הפרוטוקולים המקוריים להנחת שתלים דגלו באופן דוגמטי וכקונצנזוס במתן טיפול פרופילקטי אנטיביוטי והארכת הטיפול האנטיביוטי במהלך התקופה שלאחר הניתוח. בסקירה שיטתית שפורסמה לאחרונה, סוכם כי אין תועלת בטיפול
המטרה של אוטו-טרָנספָּלנטָציָה של שיניים (ATT) היא החלפת שן חסרה בשן פונקציונלית מאותו מתרפא, לשיקום הלעיסה ופונקציות אסתטיות של האתר הפגוע. ניתן להשתמש ב-ATT לטיפול בפגמים דנטליים הנגרמים משיניים חסרות, עששת עמוקה, פרוגנוזה אנדודונטית גרועה ומחלת החניכיים. שיעור ההצלחה העכשווי של ATT הינו קרוב לזה של שתלים, עם כ-90 אחוזים במתרפאים צעירים יותר מגיל
שילוב הנדסה וירטואלית עם דיגיטציה של המידע ברפואת השיניים הוליד כיוון חדש וחדשני לאבחון ולטיפול הדנטלי. מחברי המאמר מציינים, כי לאחרונה פותחה שיטת ניתוח מונחה של השתלה המבוססת-מחשב, על מנת להתגבר על המגבלות הקשורות לתוכניות כירורגיות מסורתיות, והיא הביאה לשיפור משמעותי של דיוק ההשתלה ומאפשרת ביצוע של ניתוח זעיר פולשני. ניתוח מונחה של שתלים
לדברי מחברי המאמר, מספר סקירות ספרות שיטתיות דיווחו על שיעורי הישרדות של שתלים דנטליים מטיטניום של למעלה מ-95 אחוזים, לאחר תקופת תצפית של חמש שנים. בנוסף, ישנם מספר מחקרים עם עיצוב ומספר מתרפאים נאות, אשר דווחו על תוצאות של עד 10 שנים ואף 20 שנה, אך הרוב הגדול של המחקרים הפרוספקטיביים הקיימים מוגבלים לחמש
על פי מחברי המאמר, קיים תיעוד רב על אפשרויות הטיפול במתרפאים עם מספר שיניים נמוך מאוד באמצעות תותבות נשלפות (RDPs) ותותבות-על המוחזקות על ידי כתרים כפולים. בנוסף לשימוש כמחברים על גבי שיניים טבעיות, משמשים הכתרים הכפולים לאחיזה של תותבות הנתמכות על גבי שיניים ושתלים או נתמכות אך ורק על ידי שתלים מקסילריים ומנדיבולרים (DCRDs). מחברי
מחברי המאמר מציינים כי מעקבים מוקדמים אחר טיפול בשתלים בודדים בקרב מתרפאים בגילאי 19-13, גילו קיום של אִינפרָפּוזִציָה (הפרש בגובה בין שיניים) חמורה בקרב המתרפאים הצעירים ביותר עם שתלים קדמיים בלסת העליונה, כבר לאחר שלוש שנות מעקב. מצב זה מתרחש ככל הנראה מכיוון שמתרפאים אלו עדיין גדלים, הן בגובה הגוף והן באזור הקרניופציאלי. הועלו
מחברי המאמר מציינים כי דווח בעבר על שיעורי הצלחה של תותבות שלמות קבועות הנתמכות בשתלים (ISFMP), שנעו בין 100-95 אחוזים לבין 100-93 אחוזים, לגבי השתלים והתותבות בהתאמה. הפרוטוקולים להעמסה של שתלים התומכים בתותבות קבועות של קשת מלאה עבור מקרים של חוסר שיניים מוחלט עברו שינויים מהותיים, כאשר ההעמסה המיידית נחשבת כאפשרות טיפול תקפה, המספקת
מחברי המאמר מציינים כי מיקום מיידי של שתלים כרוך בהחדרת שתל דנטלי למכתשית טרייה מייד לאחר עקירה. הוצע כי פרוטוקול טיפולי זה עשוי להוות יתרון על פני פרוטוקולים של מיקום שתלים בשלב מאוחר יותר כתוצאה מהפחתת ההשפעה של ספיגת הרכס האלבאולרי לאחר העקירה, ובכך לתמוך באפשרות לשיקום מהיר ומתאים יותר מבחינה אסתטית. מחקרים קליניים
