לדברי מחברי המאמר, כשלים בשתלים עקב סיבוכים ביולוגיים או תוצאות אסתטיות לא משביעות רצון נובעים לעיתים קרובות ממיקום לא נכון של השתל או טעויות במהלך ניתוח השתלה. מצבי פריאימפלנטיטיס וכשלים אסתטיים מתגלים יותר בהיבטים הבוקאליים של השתל. אתרים שעברו ריפוי אשר מוחדרים אליהם שתלים, חייבים להיות בעלי עובי דופן עצם בוקאלית נאותה (BBT), על
השימוש בתותבות על גבי שתליםIODs) ) לשיקום לסתות מחוסרות שיניים, הוכח כאפשרות טיפול יעילה ביותר, עם שיעורי הישרדות והצלחה נאותים עבור מגוון של תפישות, עיצובים ומערכות חיבור. למרות זאת, השימוש ב-IOD לטווח ארוך קשור בסיכון לפתח מגוון רחב של סיבוכים ואירועי תחזוקה עקב בעיות ביולוגיות ו/או מכניות. בעיות אלו עשויות להשפיע על שביעות הרצון
לדברי מחברי המאמר, קנדידיזיס של הפה (OC) הינו אחד הזיהומים הפטרייתיים הנפוצים ביותר בבני אדם, המלווה בגידול יתר של מיני קנדידה על האפיתל של פני השטח של רירית הפה עקב גורמים מערכתיים ומקומיים שונים. צמיחת יתר של הפטרייה עלולה לגרום לאי נוחות מקומית, שינוי בחוש הטעם ודיספגיה עקב צמיחת יתר בוושט, וכתוצאה מכך לתת
מחברי המאמר מציינים, כי המיקרוביום האנושי מכיל מיקרואורגניזמים שונים, כולל חיידקים, נגיפים ופטריות, המופצים על פני כל האיברים של המאחסן. למרות שהמיקרוביום האנושי ממלא תפקיד חיוני בפיתוח, בפיזיולוגיה, בחסינות ובתזונה, הוצע לאחרונה, שחלק ניכר מהמחלות הכרוניות שאינן ניתנות להעברה נובעות מהשינויים שחלים במקרוביום במאחסנים רגישים. המיקרוביוטה שיוצרת את המיקרוביום האנושי מכילה חיידקים מגניים וכאלו שעלולים
תסמונת הפה הבוער (BMS), הידועה גם בשם גלוסודיניה, גלוסלגיה, stomatodynia ו- stomatopyresis הינם מונחים המשמשים לתיאור הפרעת כאב כרונית עם אטיולוגיה לא ידועה. הפרעה זו משפיעה לעתים קרובות על נשים לאחר גיל המעבר, ומאופיינת בתחושת צריבה של חלל הפה, בהיעדר כל מחלה אורגנית שניתן לזהות. לדברי מחברי המאמר, האטיולוגיה של BMS ראשונית אינה ידועה, אך
לדברי מחברי המאמר, אחת הפגיעות הדנטליות הקשות ביותר הינה אבולסיה, מצב בו השן נעקרה לחלוטין מהמכתשית שלה (ברוב המקרים אל מחוץ לפה). מבחינה קלינית המכתשית נמצאת ריקה או מלאה בקריש. אירוע זה גורם לנזק חמור לרקמות התומכות ולמבנה העצם, אשר במקרה של ילדים או מתבגרים, עלול להשפיע אף על צמיחת הפנים. שיניים קדמיות מקסילריות נמצאות
מחברי המאמר מציינים, כי צפון אמריקה נמצאת במשבר של שימוש באופיואידים, אשר מהווה דאגה רבה לבריאות ובטיחות הציבור. ברפואת השיניים, מתרפאים רבים מקבלים מרשם לאופיואידים בפעם הראשונה לטיפול בכאב חריף, לאחר ניתוח של עקירת שיניים כלואות, אשר מביא לעיתים קרובות למרשם של מספר עודף של כדורי אופיואידים, ובכך להגדלת הסיכון לשימוש לרעה ולהתמכרות. כאבי שיניים
מחברי המאמר מתארים, כי ביספוספונטים מפחיתים את ספיגת העצם על ידי פעולה ישירה על פעילות אוסטאוקלסטית, וכאנלוגים לפירופוספטים סינתטיים, הנקשרים להידרוקסיאפטיט של העצם. תרופות אלו נמצאות בשימוש מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, לטיפול, בין היתר, בגרורות בעצמות, סרטן ריאות, מיאלומה נפוצה, מחלת פאג'ט, ושליטה מטבולית במחלות מטבוליזם ובעיקר לטיפול ומניעה של אוסטיאופורוזיס ואוסטיאופניה. אוסטאונקרוזיס
לדברי מחברי המאמר דווח כי קיימת עליה בשכיחות מחלת החניכיים עם העלייה בגיל. בנוסף, בעקבות העלייה בשיעור בני האדם המבוגרים במדינות המתועשות במערב, יותר בני אדם שומרים על השיניים הטבעיות שלהם. לכן, הנטל של מחלות חניכיים צפוי לעלות בשנים הבאות. לדבריהם, במשך שני עשורים, הוצאות המתרפאים עבור טיפולי חניכיים בנורבגיה מסובסדים חלקית על ידי
לדברי מחברי המאמר, מחלת החניכיים הכרונית נפוצה מאוד בקרב אוכלוסיות בוגרות ברחבי העולם ומאופיינת בהרס בלתי הפיך של הרקמה הפריודונטלית. מצב זה גורם לאובדן של מתקדם התאחיזה הקליניתCAL) ), המוביל בסופו של התהליך לאובדן שיניים. לפי מדד נטל המחלות הגלובלי 2015, יותר משבעה אחוזים מאוכלוסיית העולם (כ-540 מיליון בני אדם) סובלים ממחלת חניכיים
