לדברי מחברי המאמר, מאז הכנסת השתלים לטיפול הקליני הדנטלי לפני יותר מכמה עשורים, דווחו סיבוכים מכניים שונים (כגון: שברים או התרופפות של רכיבי התותבת או המבנה) או ביולוגיים (למשל, פרי-אימפלנטיטיס), המשפיעים על התוצאות התפקודיות והאסתטיות ארוכות הטווח, ושכיחותם אף עלתה. על מנת לטפל בסיבוכים אלו, יש לזהות מידע ספציפי ומפורט על מערכת השתל הדנטלי (DIS)
לדברי מחברי המאמר, רופאי שיניים רבים מתמודדים עם מתרפאים המבקשים טיפול באמצעות שחזורי אמלגם, שרבים מהם מתפקדים במלואם מלבד פגם קל, למשל, פגם שולי, חלק שבור או עששת משנית. מצב זה עשוי ליצור דילמה של תכנון טיפול כאשר במרפאת המטפל לא קיים אמלגם כלל, כשהמתרפא יכול להרשות לעצמו טיפול מינורי בלבד, או כשלמתרפא ישנה
מחברי המאמר מציינים, כי הטיפול במחלת החניכיים מבוסס על התערבויות הניתנות בשלבי טיפול שונים. המטרה העיקרית של השלב הראשון והשני של הטיפול הוא הקמת בקרת זיהומים נאותה על ידי הפחתת עומס החיידקים מתחת לרמת סף אינדיבידואלית של דלקת/מחלה. התנהגות בריאותית אסטרטגית להקל על המוטיבציה של המתרפא להגיע לרמות גבוהות של בקרה וניהול של הרובד
