מחברי המאמר מציינים כי הכרזת ארגון הבריאות העולמי על COVID-19 כמגיפה הביאה להגבלות על השימוש במכשירים מסוימים ופרוצדורות מרכזיות ברפואת השיניים, אשר הביאו לדאגה בקרב ספקי השרות הרפואי והמתרפאים כאחד, והובילו לשינויים משמעותיים ארוכי טווח בדפוסי זרימת העבודה ולתצורה מחודשת של הפעילות. הרגולטורים ורשויות הבריאות ביססו את ההנחיות שיצאו בהקשר זה על מחקרים המצביעים
הערכות עולמיות עדכניות מצביעות על כך שסרטן השפה וחלל הפה (המכונה "סרטן הפה") מייצג באופן כולל את הניאופלזמה הממאירה ה-16 הנפוצה ביותר בעולם, עם כמעט 355,000 מקרי אירועים חדשים בשנה. יותר מ-90 אחוזים ממקרי סרטן הפה הינם קרצינומות של תאי קשקש ושני שליש מהמקרים מתרחשים במדינות מתפתחות, מחציתם בדרום אסיה. בהודו בלבד מתרחשים כמאה
הפרעות טמפורומנדיבולריות (TMD) הן קבוצה של מצבים שכיחים בהם מעורבים השרירים והשלד, הפוגעים בכחמישה אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת. בתסמינים רבים של ההפרעות הטמפורומנדיבולריות חלים שינויים, וההישנות וההפוגה של המצב נמשכים לאורך זמן. תסמיני הפרעות טמפורומנדיבולריות עשויים להתחיל או להימשך לאחר טיפולי שיניים נפוצים. כאב וליקויים הקשורים להפרעות טמפורומנדיבולריות עלולים גם לסבך את תהליכי הטיפול בשיניים
מחברי המאמר טוענים כי ישנן ראיות בספרות על כך שהצטברות חיידקים על השיניים מהווה תנאי מוקדם מכריע בהיווצרות והתפתחות דלקת חניכיים והתקדמות למחלת חניכיים. דלקת החניכיים הינה בעלת חשיבות מיוחדת מאחר והיא נחשבת לגורם מקדים למחלת החניכיים. מחקרי אורך של תצפיות תומכים לדעתם בכך שההתפתחות וההתקדמות של מחלת חניכיים קשורה לנוכחות מוגברת של דלקת
גורמי סיכון להתקדמות מחלות החניכיים כוללים מלבד גורמים מקומיים בחלל הפה גם גורמים כלליים. גורמי סיכון מקומיים כוללים גורמים אנטומיים, היווצרות הרובד וגורמים הקשורים לסגר. על פי מחברי המאמר, כמה סקירות ספרות מראות כי התקדמות מחלת החניכיים קשורה להיגיינה לקויה של הפה, שיתוף פעולה לקוי בעת טיפול חניכיים תומך (SPT) ועישון או שליטה בלתי
חיוך, אחת הבעות הפנים העיקריות, הינו רגש חיובי המקדם רווחה פסיכולוגית ומקל על הפרט לקבלה בחברה. החיוך יכול להשפיע על תפיסת היופי מאחרים, בין אם הם אנשים רגילים או אנשי מקצוע, והוא כה מהותי בקביעת האטרקטיביות של הפנים שהשינוי באלמנטים של הפה המרכיבים את החיוך עלול להשפיע לרעה על איכות החיים של האדם. מבין
רופאי השיניים נתקלים לעיתים קרובות בשחזורים לקויים ומתמודדים עם ההחלטה הקשה האם לתקן את השיקום הקיים או להחליפו. תיקון של שיקום פגום מהווה אמנם אפשרות קלינית נאותה להחלפתו, עם זאת לדברי מחברי המאמר, הפרוטוקולים של תיקון שיקומים אינם עקביים, ומביאים לכך שהחלטות להחליף או לתקן את השחזורים אינן קלות. כאשר הפגם מוגבל ומקומי ומצב
על פי מחברי המאמר, מחקרים רבים הצביעו על כך שצריכת סוכר קשורה לסיכון מוגבר למחלת העששת. סוכרים תזונתיים העוברים תסיסה מהווים את מקור האנרגיה העיקרי של חיידקים שמייצרים חומצות, כגון חומצה לקטית, המורידות את רמת ה-pH ומובילות לדמינרליזציה של הרקמה הקשה של השיניים. אי לכך, תזונה עשירה בחד ודו-סוכרים עלולה להוות גורם סיכון לעששת.
ברוקסיזם מוגדר כתנועות לסת לא רצוניות המאופיינות בחריקה והידוק שיניים. התנהגות זו מתבטאת בשני פנוטיפים ביממה: ברוקסיזם בשינה (SB) המתרחש במהלך השינה, וברוקסיזם בערנות (AB) המתרחש בזמן הערנות. מבחינה קלינית, השפעת הברוקסיזם בשינה במערכת הסטומטוגנית נעה בין פגיעה מינימלית לחמורה, הכוללת שחיקת שיניים, כאבים בשרירי הלעיסה ובמפרק הטמפורומנדיבולרי וטראומה לחניכיים. ניתן למצוא התנהגות זו
טכניקות לניהול לא ניתוחי של עששת (NSCMT) הן חלק בלתי נפרד מהפילוסופיה של רפואת שיניים עם מינימום פולשנות. גישות אלה מבקשות לקדם רה-מינרליזציה, לשמור על מבנה השן ולמזער את ההתערבות הכירורגית תוך האטה או עצירה של תהליך מחלת העששת. מחברי המאמר מציינים כי יש אפשרות רחבה לשימוש ב-NSCMT במגוון אוכלוסיות, כולל ילדים, מתרפאים גריאטרים,
