מחברי המאמר מציינים כי גיל המעבר הגורם להפחתת אסטרוגן קשור עם השפעות שונות על הבריאות והרווחה הכללית של נשים. אלה כוללים תסמינים וָזומוטורִיים, תסמינים בדרכי השתן, הפרעות במצב הרוח, הפרעות בתפקוד המיני והשפעות קוגניטיביות. מחסור באסטרוגן קשור גם להשפעות ניכרות על חלל הפה עקב הפחתה בזרימת הרוק, העלולה לגרום לקסרוסטומיה מכיוון שהרוק הינו חיוני
במהלך השנה הראשונה של מגפת COVID-19 התמודדו אנשי מקצוע בתחום בריאות הפה עם אתגרים חדשים רבים, אך הדאגה העיקרית התמקדה בהפחתת ההעברה של נגיף הקורונה, הגורם לתסמונת נשימתית חריפה חמורהSARS-CoV-2) ) במסגרת מתן טיפולים הקשורים לבריאות הפה. מחברי המאמר מציינים כי עם הצטברות המידע על מצבים המשפיעים על בני אדם לאחר החלמה מהשלב החריף
אפטוס סטומטיטיס חוזרת (RAS) היא המחלה הדלקתית הכרונית השכיחה ביותר של רירית הפה. שכיחות המחלה נעה בין 25-5 אחוזים מכלל האוכלוסייה בתלות במתודולוגיית המחקר ובאוכלוסייה הנחקרת. הפתוגנזה של אפטוס סטומטיטיס חוזרת לא הובהרה עד כה במלואה, אך גורמים גנטיים, זיהומיים, אלרגיות, חוסר בגורמי תזונה, מחלות מערכתיות וחריגות הורמונליות עשויים להיות מעורבים. בעבר דווח כי
מחברי המאמר מציינים כי יתר לחץ דם באוכלוסיית הילדים מהווה בעיה קלינית הולכת וגוברת. לפי ההנחיות של האגודה האירופית ליתר לחץ דם, מצב זה בילדים מתחת לגיל 16 מוגדר כממוצע ערך של לחץ דם סיסטולי (SBP) ו/או דיאסטולי (DBP) ≥ אחוזון 95. בילדים מעל 16 שנים (מתבגרים), מצב זה מתייחס למדידת mmHg של ≥140
לויקופּלָקיה של הפה (OL) הינה התופעה הנפוצה והפגיעה הממאירה הפוטנציאלית האופיינית ביותר של רקמות הפה (OPMD). מאז התיאור הראשון של מצבי לויקופּלָקיה, ניתנו לתופעה מספר הגדרות ונהוג לתאר אותה כ"רובד לבן עם סיכון לא ברור לסרטן אותו ניתן לאבחן רק לאחר שנשללו מצבים ספציפיים אחרים". באופן קלאסי, לויקופּלָקיה נפוצה יותר בקרב גברים בוגרים הצורכים
ההצהרה המדעית של איגוד הלב האמריקאי (AHA) לשנת 2021 על מניעת אנדוקרדיטיס זיהומי (IE) פורסמה בחודש מאי 2021. "הצהרה" זו של AHA היא עדכון ל"הנחיות" משנת 2007, שכללו סיווג לגבי כל המלצה וציון של רמת הראיות, זאת בניגוד לפרסום משנת 2021, שאינו כולל המלצות ספציפיות. ההנחיות שניתנו בשנת 2007 ייצגו סטייה משמעותית מגרסאות קודמות
מחברי המאמר מציינים כי מעקבים מוקדמים אחר טיפול בשתלים בודדים בקרב מתרפאים בגילאי 19-13, גילו קיום של אִינפרָפּוזִציָה (הפרש בגובה בין שיניים) חמורה בקרב המתרפאים הצעירים ביותר עם שתלים קדמיים בלסת העליונה, כבר לאחר שלוש שנות מעקב. מצב זה מתרחש ככל הנראה מכיוון שמתרפאים אלו עדיין גדלים, הן בגובה הגוף והן באזור הקרניופציאלי. הועלו
מחברי המאמר מציינים כי דווח בעבר על שיעורי הצלחה של תותבות שלמות קבועות הנתמכות בשתלים (ISFMP), שנעו בין 100-95 אחוזים לבין 100-93 אחוזים, לגבי השתלים והתותבות בהתאמה. הפרוטוקולים להעמסה של שתלים התומכים בתותבות קבועות של קשת מלאה עבור מקרים של חוסר שיניים מוחלט עברו שינויים מהותיים, כאשר ההעמסה המיידית נחשבת כאפשרות טיפול תקפה, המספקת
הלבנת שיניים היא אחד ההליכים הנפוצים ביותר בטיפול של שינויי צבע בשיניים, מכיוון שנחשב לטיפול שמרני שמקדם תוצאות אסתטיות משביעות רצון ושיפור איכות החיים הקשורה לבריאות הפה. על פי סקר שנערך על ידי האקדמיה האמריקאית של רפואת השיניים הקוסמטית בקרב 878 מרפאות שיניים בשנת 2019, 88 אחוזים מהן דיווחו על כך שביצעו טיפול להלבנת
שחיקת השיניים הינה תהליך רב פקטוריאלי של אובדן המבנה הקשה של השיניים כתוצאה ממגע ישיר בין שיניים, שחזורים או תותבות במהלך לעיסה או הרגלים פָּרָפוּנקציונָליים. השחיקה יכולה לנבוע גם ממגע עם חומרים אברזיביים או מהשפעת חומצות שונות. לפיכך, ניתן לסווג תהליכי בלאי של השיניים לאֵרוזיָה, אָבּרָזיָה ואָטריציה. בלאי כתוצאה מעייפות החומר יכולה להיגרם גם
