אף על פי ששכיחות עששת השיניים פחתה באופן משמעותי בחמשת העשורים האחרונים, הרי שמחלה זו הניתנת למניעה, נותרה בגדר בעיה של בריאות הציבור. מקובל שצריכת סוכרים חופשיים מהווה סיכון להתפתחות העששת. ארגון הבריאות העולמי (WHO 2015) הגדיר את המונח "סוכרים חופשיים" כחד-סוכרים ודו-סוכרים המוספים למזונות, כתוספת לסוכרים הקיימים באופן טבעי בדבש, סירופים, מיצי פירות
מצבי היפרגליקמיה מגבירים את הזיהום ברקמות הפריודונטליות ומובילים לאובדן הרסני של העצם השולית באמצעות צבירת מוצרי קצה מתקדמים לגליקמיה. גם במצבים של רמה גבוהה של גליקמיה קיימת הפרעה לדיפרנציאציה של תאים מזנכימאליים פּלוריפוטנטיים לאוסטאובלסטים, ובכך קיים עיכוב במערכת של תיקון העצם ותיתכן פגיעה ביציבותם של שתלים. אי לכך, נתפסת רמת הגליקמיה כשיקול חשוב לקביעת
מספר איגודים מקצועיים ממליצים על מתן שוטף של שירותי רפואה מונעת למבוגרים, כגון מתן חיסונים (למשל שפעת), בדיקת סרטן (למשל ממוגרפיה) ומעקב אחר ניהול מחלות. היתרונות בקבלת שירותים אלו תועדו היטב ונקשרו בירידה בתחלואה ובתמותה. לדוגמא, קבלה קבועה של בדיקת המוגלובין (HbA1c) בקרב מבוגרים עם סוכרת (DM) הוכחה כמשפרת את מצב הלב וכלי הדם
בחודש מרץ 2020, פרסם איגוד רופאי השיניים האמריקני המלצה כי מרפאות השיניים יימנעו ממתן שירותים שאינם בחירום, וכתוצאה מכך 198,000 רופאי שיניים סגרו את שעריהם בפני המתרפאים בארצות הברית בלבד, מצב שעורר דאגה הן בקרב רופאי השיניים והמתרפאים כאחד. זאת למרות ש-3.5 מיליארד בני אדם סובלים מעששת, מחלות חניכיים או סרטן הפה, הגורמים לפגיעה
ניתן לחלק כשלים בשתלים דנטליים למצבים ביולוגיים וטכניים. סיבוכים ביולוגיים מוגדרים כחוסר יכולת של רקמת המאחסן להקים או לתחזק אינטגרציה עם שתלים דנטליים, כולל פגיעה בתפקוד השתל עקב תהליכים ביולוגיים המשפיעים על העצם התומכת והרקמות הרכות. יתר על כן, כשלים ביולוגיים מחולקים לכשלים מוקדמים ומאוחרים. אובדן שתל מוקדם נחשב באם הכשל מתרחש לפני או
מחלות סביב שתלים מהוות סיבוך ביולוגי נפוץ שיכול להפחית את ההצלחה ארוכת הטווח של השתלות שיניים. מחברי המאמר מציינים כי בסקירה שיטתית ומטה אנליזה שנערכה לאחרונה דווח על שכיחות ברמת המתרפאים של מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס כ-65 אחוזים ו-47 אחוזים בהתאמה. שתי המחלות, מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס, מהוות מצבים דלקתיים של הרקמות סביב השתל
קסרוסטומיה מוגדרת כיובש בפה הנובע מהפחתה בהפרשת הרוק. הרוק משחק תפקיד חשוב בבריאות הפה. בנוסף להיותו מורכב מ-99% מים הוא מכיל אנזימי עיכול, תרכובות אנטי מיקרוביאליות, נוגדנים, אלקטרוליטים וגורמי בופר. הרוק מסייע במניעת ארוזיה וכיבים של ריריות החניכיים ותומך ברמינרליזציה ששל השיניים. ללא תפקוד רגיל של הרוק, עולה הסיכון לעששת השיניים ומחלות פה אחרות
הליטוזיס או ריח רע מהפה הוא סימפטום בו קיים ריח נשימה לא נעים בצורה ניכרת עקב מחלה בסיסית אורלית או מערכתית. מהימנות הנתונים האפידמיולוגיים הרלוונטיים הועמדה בספק, אך על פי מספר דיווחים שכיחות ההליטוזיס הינה בין 65-50 אחוזים מאוכלוסיית העולם אשר חוו את הבעיה הזו, שעלולה להוביל לסטיגמה חברתית ולאובדן ביטחון עצמי. התערבויות מרובות
על פי הנחיות הפעולה הנוכחיות שפורסמו על ידי איגוד האורתודונטים האמריקני, נחשבים סוגי הדימות האבחנתי הבאים כחלק מהתיעוד האבחוני האורתודונטי: צילומי רנטגן בתוך הפה ו/או פנורמיים להערכת מצב והתפתחות השיניים והאיברים התומכים ברקמות הקשות, וזיהוי כל חריגות דנטליות או פתולוגיה. הדמיה רדיוגרפית על מנת לאפשר הערכה יחסית של הגודל, הצורה והמיקום של הרקמות הקשות
מאז המאה השמונה עשרה, שימשו טכניקות של מטבעים קונבנציונאליים לרישום הגיאומטריה התלת ממדית של הרקמות הדנטליות. עם זאת, קיימות שגיאות פוטנציאליות שונות כתוצאה מרישום מעוות, בחירת שגויה של בסיס המטבע, יחס לא נכון של אבקה למים והתרחבות הגבס. למרות שהליך זה נחשב טריוויאלי ומבוסס ברפואת השיניים, קיימות מספר בעיות כגון נורמות הבטיחות הביולוגיות לחיטוי,
