כירורגיה

לדברי מחברי המאמר, צפון אמריקה נמצאת בתוך משבר של שימוש באופיואידים, המוביל לדאגה לבריאות ולבטיחות הציבור. ברפואת השיניים, מתרפאים רבים מקבלים מרשם של אופיואידים בפעם הראשונה לטיפול בכאב חריף לאחר ניתוח לשם עקירת שיניים כלואות, מצב הגורם לעיתים קרובות למספר עודף של מרשמי אופיואידים, ובכך להגדלת הסיכון לשימוש לרעה ולא נכון ולהתמכרות. כאבי שיניים חריפים

מחברי המאמר מציינים, כי אוסטאונקרוזיס של הלסתות הקשור לתרופות (MRONJ) הוא אירוע נלווה חמור, שעלול להוביל לכאבים, נפיחות, אובדן שיניים וירידה באיכות החיים. הופעת המחלה הינה משנית לטיפול בתרופות נוגדות ספיגה ואנטי-אנגיוגניות, המשמשות לעתים קרובות בטיפול באוסטאופורוזיס ובחולים אונקולוגיים להפחתת הסיכון לאירועים הקשורים בשלד, לטיפול בהיפרקלצמיה, להפחתת הסיכון לגרורות ואובדן עצם משני לטיפולים בסרטן. עקירות

לדברי מחברי המאמר, השימוש בלמידת מכונהML) ) לתמיכה בקבלת החלטות ולהפוך משימות שגרתיות לאוטומטיות בתחום הרפואי גורם לעלייה ביעילות וקבלת החלטות רובוסטיות יותר בתחום מערכת הבריאות. רשתות עצביות רב-שכבתיות עמוקותDNNs) ) הוצגו בהשראה ביולוגית לסיווג, רגרסיה ומשימות פילוח שונים, כולל ניתוח הדמיות רפואיות. ברפואת השיניים, מחקר מתודולוגי בשטח זה הוכיח את עצמו כפורה, עם מספר

לדברי מחברי המאמר, תכנון לאחור הינו גישה רווחת ברפואת השיניים של שתלים, העוסקת בתכנון התותבת כגורם הקובע במיקומם של שתלים דנטליים. עם זאת, הנחת שתלים מדויקת ביותר הינה הכרחית להשגת המטרות שהיו לפני הניתוח. השיטה הנפוצה של "היד החופשית" מספקת תוצאות פחות צפויות במונחים של נזק איאטרוגני, סיבוכים אסתטיים ותרגול ביומכני להפחתת טעויות אלו והיא

מחברי המאמר מציינים כי מוקוזיטיס סביב שתלים (PM) מוגדרת כ"נוכחות של שינויים דלקתיים הפיכים של הרירית סביב השתל ללא אובדן מתמשך של העצם השולית בסביבת השתל", בעוד פרי-אימפלנטיטיס (PI) מאופיינת כ"דלקת של הרקמה הרכה סביב השתל ואיבוד מתקדם של התמיכה הגרמית". סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שנערכה בעבר, הצביעה על כך שקיימת שכיחות של 43 אחוזים ל-PM

מחברי המאמר מציינים כי מניעת אובדן העצם השולית (MBL) חשובה להימנעות חשיפה של משטחי שתלים מחוספסים (שהינם אידיאליים לאוסאואינטגרציה) לסביבת הפה. היווצרות ביופילם אורלי על אזורים קשים אלו ונוכחות גורמי סיכון שונים הן מקומיים והן של המאכסן עלולה לעורר התפתחות מחלה סביב השתל. בעבר הוצעו מספר גורמים המשפיעים על אבדן העצם אותם יש להבין. הוצע

מחברי המאמר מציינים כי הפרעות באזור הטמפורומנדיבולי (MDs) משפיעות על כ-12-5 אחוזים מהמתרפאים, כאשר כ-70 אחוזים מהמקרים הללו מתאימים לאבחון של מיאלגיה במפרק (TMD-M), מצב הכרוך בכאב שרירים עם אופי של כאב עמום שיכול להיות מושפע ממידת הניידות של הלסת והתפקוד של המתרפא. רוב המקרים של TMD-M אינם קשורים לשינויים דלקתיים כלשהם, מה שמוביל לאפשרות

מחברי המאמר מדגישים כי ההתפתחויות הקליניות שעלולות להתרחש לאחר הזרקת חומרי אלחוש מקומי בתוך הפה (ILIA) כוללות סיבוכים מערכתיים ומקומיים. בין הסיבוכים המקומיים ניתן למנות השפעות על העיניים, טריזמוס של שרירי הלעיסה, כאב, זיהום, פראסטזיה ושיתוק של הפנים (FP). מתרפאים המפתחים שיתוק אינם מסוגלים להזיז את שרירי ההבעה בצד הפגוע, מה שמשנה את תפקוד השפתיים

מחברי המאמר מציינים כי מדי שנה ישנם כ-145,000 ו-96,000 מקרי מוות ברחבי העולם, עקב קרצינומה של הפה ו/או הלוע, בהתאמה. שיעורי ההישרדות לחמש שנים הם 85 אחוזים עבור גידולים מקומיים, 68 אחוזים עבור גידולים אזוריים ו-40 אחוזים עבור גידולים רחוקים של סרטן הפה ו/או הלוע, המסתכמים בשיעור הישרדות כוללים של 50 אחוזים לחמש שנים. עד

לדברי מחברי המאמר, שיעורי סרטן הפה והלוע (OPC) עלו באוסטרליה במשך כמה עשורים, כמו במדינות מפותחות אחרות. ברור לדעתם כי זיהום ספציפי בנגיף הפפילומה האנושי (HPV) הינו גורם סיכון מרכזי עבור סרטן זה, בעיקר הגנוטיפים 16 ו-18. עד כה זוהו מעל 200 גנוטיפים של HPV, מתוכם 13 מסווגים כקבוצה I של הגורמים המסרטנים על ידי